ת"א 21484-11-22

תקציר

השופט דחה את הבקשה לסעד ביניים לאחר שבחן לעומק את הטיעונים שהציגו הצדדים. ההחלטה התבססה על שני קריטריונים עיקריים שהיה על המבקש לעמוד בהם: ראשית, קיומן של ראיות מספיקות לתמיכה בעילת התביעה; ושנית, מאזן הנוחות, לטובת המשיבים. באשר לסיכויי התביעה, ציינה השופטת כי טענותיה של המבקשת חלשות, מה גם שהיא חתמה על מזכר הבנות חודש לפני הסכם הרכישה החוזרת, שסתר את טענתה כי הופעל עליה לחץ לחתום. בנוסף, השופטת לא מצאה ראיות לשינוי משמעותי בתפקידה או בתפקידה של המבקשת שיצדיק את התפטרותה. המבקשת לא הצליחה להוכיח כי השינויים בהרשאותיה ובתפקידה היו מהותיים דיים כדי להוות "סיבה טובה" לעזיבה, במיוחד בהתחשב בהצדקת החברה לשינויים אלה. זאת ועוד, הקלטת שיחה עם המשיבים על ידי המבקשת לא תמכה בטענתה בדבר תקיפה מאורגנת, ועדותה שלה ערערה את טענותיה. בסוגיית מאזן הנוחות שוכנעה השופטת כי היענות לבקשת המבקש תפגע ביכולתה של החברה למשוך משקיעים ותגרום לה נזק משמעותי. לעומת זאת, ניתן לפצות את נזקיו של המבקש באופן כספי. השופטת הדגישה גם את חשיבות תום הלב, שהיה חסר מצד המבקש, שלא גילה מידע חיוני. יתר על כן, העברת מידע רגיש של החברה על ידי המבקשת לדוא"ל הפרטי שלה נתפסה כהפרה של הסכם העסקתה, והטילה ספק ביושרתה. נוכח סיכויי ההצלחה הנמוכים של המבקש בתביעה, מאזן הנוחות לטובת המשיבים וחוסר תום הלב, החליטה השופטת לדחות את הבקשה לסעד ביניים. המבקש חויב בהוצאות המשיבים, בסך של 20,000 ₪.