ת"א 56454-02-12

תקציר

בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטות האסיפה הכללית של הקיבוץ בנוגע להליכי אישור השינויים וקביעת "המועד הקובע". התובעים טענו כי החלטת הקיבוץ לקיים הצבעה על קיצור תקופת ההמתנה בין ההצבעה השנייה לשלישית על אישור הליך השיוך הייתה מיותרת ועיכבה את האישור. עם זאת, בית המשפט מצא כי הקיבוץ פעל בתום לב ופעל לפי הליך הערעור מתוך רצון אמיתי להבטיח את הצבעת הרוב הנדרשת. התובעים לא הוכיחו כי הליך השיוך היה מאושר קודם לכן אלמלא החלטה זו או כי הקיבוץ פעל מתוך כוונה לפגוע בזכויות המנוח. יתר על כן, בית המשפט לא מצא ראיות לכך שמי מהגורמים הרלוונטיים פעל בזדון או שהיו לו מניעים זרים. בנוסף, גם החלטת האסיפה הכללית לדחות את בקשת התובעים להכרה רטרואקטיבית בזכויות המנוח לא התקבלה בחוסר תום לב. החלטת האסיפה שיקפה את עמדות החברים והתקבלה לאחר ששקלה את דברי התובעים ואת חוות הדעת של היועץ המשפטי של הקיבוץ. בית המשפט הדגיש כי אינו יכול להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של האסיפה הכללית, במיוחד כאשר הקיבוץ פועל בתום לב. מאחר שהמנוחה נפטרה לפני המועד הקובע, היא לא הייתה זכאית לזכויות בזיקה לנכסים, ובית המשפט לא ראה סיבה לסטות ממועד זה. בעוד שעיתוי מותו של המנוח עלול לעורר תחושת עוול, ידיו של בית המשפט כבולות בשל אופיין החוקי של ההחלטות שהתקבלו ובהיעדר כל כוונת זדון מוכחת. התביעה נדחתה, והתובעים חויבו לשלם הוצאות מופחתות בסך 20,000 ₪ לקיבוץ.