ת"א 57394-03-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **1. מהות ההליך והסעד המבוקש:** התיק עוסק בתביעה העיקרית לאכיפת הסכם מכר וסעד הצהרתי על כריתתו, בין "אחזקות בני דרום אגודה שיתופית בע"מ" (להלן: "התובעת") לבין "שי בינר בע"מ" (להלן: "הנתבעת") בנוגע למניות בחברה משותפת בשם "שיבולים". הנתבעת (שי בינר) הגישה בקשה למתן סעדים זמניים דחופים. **2. רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים:** * התובעת והנתבעת הקימו יחד את "שיבולים" במסגרת הסכם מייסדים. * בעקבות סכסוך, הנתבעים (שי בינר ובעליה) הודיעו על סיום ההתקשרות, אך ניסיון להגיע להסכמה על פירוק השיתוף נכשל. * הנתבעת הציעה למכור את זכויותיה ב"שיבולים" לתובעת. התובעת טוענת שקיבלה הצעה זו, בעוד הנתבעת טוענת שתגובת התובעת היוותה הצעה חדשה שהיא דחתה, ולכן לא נכרת הסכם. * במהלך ההליך, הוגשו בקשות נוספות לסעדים זמניים: * בקשה 2 (התובעת): צווי מניעה לאי-הפרת סודיות, אי-תחרות, אי-ניצול הזדמנויות עסקיות, וצו המאפשר לתובעת לנהל את הפעילות העסקית ב"שיבולים". בקשה זו הסתיימה בהסכמת הצדדים להסכמות שהתקבלו תוקף של החלטה מיום 4.4.2024, אשר קבעו כי ההמשך יהיה בהתאם להסכם המייסדים, תוך שמירה על סודיות, מניעת תחרות, וקבלת החלטות משמעותיות לפי הנוהל המקובל. * בקשה 8 (התובעת): מינוי כונס נכסים זמני על מניות הנתבעת ב"שיבולים". * בקשה 9 (הנתבעת): צו מניעה למניעת פעולה בניגוד להחלטות בית המשפט בנוגע למינוי מנהל, צו מניעה כניסת חברי מושב למפעל ללא אישור, וצו לחלוקת רווחים וחתירה לדוחות כספיים. * בקשות 8 ו-9 נדונו במשותף וניתן להן תוקף של החלטה ביום 9.7.2024, לפיהן: בקשת כונס הנכסים נדחתה; ההסכמה מיום 4.4.2024 נותרה שרירה וקיימת, ויש להשיב את המצב לקדמותו (כולל חיבור מערכות מחשב ומייל); אין איסור על כניסת עובדים למפעל, אך נציגי התובעת יכנסו רק לאחר הודעה מראש לנציג הנתבעת; והצדדים הסכימו לקיים הליכי גישור. **3. הבקשה הנוכחית של הנתבעת (בקשה מס' 27):** הבקשה הנוכחית הוגשה כארבעה חודשים לאחר ההחלטה מיום 9.7.2024 (אף שהפסיקה מציינת "למעלה משנה וארבעה חודשים", כנראה שיש פער בין תאריך ההחלטה לבין תאריך כתיבת השורות, אך העיקר שהבקשה הוגשה לאחר מכן). הסעדים המבוקשים הם: * צו לתשלום דמי ניהול חודשיים. * צו לחלוקת עודפי כספים. * צו המחייב את רו"ח "שיבולים" לפעול כבעבר. * צו המחייב את התובעת לקיים אסיפה כללית. * צו למסירת מידע על טיפול בדרישות רשויות האכיפה בנוגע לבנייה ללא היתר. * צו למניעת שינוי המצב הקיים עד למתן פסק דין. הבקשה נסמכת על הפרות נטענות של החלטות בית המשפט מיום 4.4.2024 ומ-9.7.2024. **4. עקרונות משפטיים ונימוקי בית המשפט לדחיית הבקשה:** השופטת איריס לושי-עבודי דחתה את הבקשה ללא צורך בקבלת תגובה, תוך התבססות על מספר עקרונות ונימוקים: * **דרישת תקנה 96(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018:** הבקשה הוגשה ללא צירוף כתב התחייבות עצמית וללא ערובה לפיצוי בגין נזק שיגרם לתובעת. מחדל זה, כשלעצמו, מספיק כדי לדחות את הבקשה על הסף. * **הגשת בקשה לסעד זמני ללא הגשת תביעת השבת סעד או תביעה שכנגד:** * **הלכה כללית:** הפסיקה מכירה באפשרות של מתן סעד זמני לנתבע, אך זאת במקרים חריגים בלבד, כאשר קיים קשר הדוק בין הסעד המבוקש לתובענה העיקרית, או כאשר הסעד מהווה הסדר ביניים חיוני עד להכרעה בתובענה. * **יישום במקרה זה:** בית המשפט קבע שהסעדים המבוקשים על ידי הנתבעת רחבים ונוגעים לניהול השוטף של "שיבולים" וקיום השותפות, בעוד שהתביעה העיקרית עוסקת באופן צר יותר בהצהרה על כריתת הסכם מכר ואכיפתו. לא נמצא קשר הדוק מספיק, ואין בסעדים המבוקשים משום הסדר ביניים שישרת את התובענה המקורית. * **הבחנה בין הסכמות זמניות לתביעה העיקרית:** בית המשפט קבע כי ההסתמכות על הפרות נטענות של הסכמות זמניות (מיום 4.4.2024 ומ-9.7.2024) אינה רלוונטית. הסכמות אלו הושגו במסגרת בקשות לסעדים זמניים בתחילת ההליך, "מבלי להודות בכל טענה", וחריגות מהמחלוקת המקורית. אין בסיס לטענה שהסכמות אלו מרחיבות את חזית המחלוקת. כמו כן, סעד זמני אינו המקום המתאים לאכיפת הסכמות ביניים אלו, בפרט כאשר הבקשה חורגת מהן. * **אי עמידה בתנאים נוספים למתן סעד זמני:** * **הצדקה להגשת בקשה לסעד זמני:** הנתבעת לא הראתה כי לא הייתה באפשרותה להגיש תובענה משלה (או תביעה שכנגד) במסגרתה היה ניתן לבקש את הסעדים הללו. * **סיכוי שהסעד יאושר כסעד קבוע:** הנתבעת לא הראתה שישנה אפשרות שהסעד הזמני יאושר כסעד קבוע בתום ההליך. * **ראיות מספיקות לכאורה לעילת תביעה:** הנתבעת לא הציגה ראיות מספיקות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, במיוחד לאור העובדה שלא הגישה כל תביעה משלה. * **מאזן הנוחות:** מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת הנתבעת. לא הוכח מה הנזק שייגרם לה אם לא יינתן הסעד, לעומת הנזק העלול להיגרם לתובעת ול"שיבולים" אם הסעדים ינתנו. * **שיהוי:** בית המשפט מצא שיהוי עצום בפניית הנתבעת, כאשר עיקר האירועים הנטענים התרחשו עוד בשנת 2024 (ולא 2025, כפי שמופיע בטעות בטקסט, ייתכן שנכתב כתוצאה משגיאת תמלול). **5. נקודות משפטיות חדשניות או בולטות:** * **ההקפדה על פורמליות:** דחיית הבקשה על הסף בשל אי-צירוף כתב התחייבות וערובה (תקנה 96(א) לתקנות סדר הדין האזרחי) מדגישה את חשיבות הדין הפרוצדורלי, גם כאשר מדובר בבקשות דחופות. * **הבחנה מדויקת בין תביעה עיקרית לבקשה לסעד זמני:** בית המשפט מבהיר שסעד זמני אינו תחליף לתביעה עיקרית, ואינו משמש להרחבת חזית המחלוקת או לאכיפת הסכמות ביניים באופן רחב, אלא רק ככלי לשמירה על המצב הקיים או לאפשרות דיון הוגן בתובענה המקורית. * **היחס להסכמות דיוניות:** בית המשפט מציב גבול ברור לשימוש בהסכמות שקיבלו תוקף של החלטה במסגרת הליכי סעד זמני. הסכמות אלו אינן מהוות בסיס ל"תביעה" חדשה או הרחבת סמכות בית המשפט, אלא רק נועדו להסדיר את ההליכים עד להכרעה. * **דרישת הראיות המקדמיות:** ההדגשה כי על הנתבעת להראות קיום עילת תביעה לכאורה, מאזן נוחות נוטה לטובתה, והיעדר שיהוי, מחזקת את הדרישה הסטנדרטית אך החשובה למתן סעד זמני. **6. מסקנות:** בית המשפט סבר כי הבקשה למתן סעדים זמניים על ידי הנתבעת אינה עומדת בתנאים הבסיסיים הנדרשים למתן סעד זמני, הן מבחינה פרוצדורלית (אי-צירוף ערובה) והן מבחינה מהותית (היעדר קשר לתובענה העיקרית, שיהוי, אי-עמידה בנטל הראיות ומאזן הנוחות). כמו כן, בית המשפט דחה את הניסיון להשתמש בהליכי הסעד הזמני ובכללי המשחק הדיוניים כדי להרחיב את המחלוקת המקורית או לכפות על התובעת סעדים שלא התבקשו במסגרת התביעה העיקרית.