ת"א 6276/04

תקציר

מינהל מקרקעי ישראל (התובעת) תבע את חברת אזורים בנין (1965) בע"מ (הנתבעת) על מנת לאכוף חוזה פיתוח שנחתם ביניהם בשנת 1991. על פי החוזה, הנתבעת הייתה אמורה לנקוט בצעדים הדרושים לרישום מבנים כבתים משותפים, על פי בקשת התובעת. התובע שלח מספר פניות לנתבע, אשר נותרו ללא מענה. לפיכך הגיש התובע תביעה, בדרישה לאכוף את החוזה ולהורות לנתבע לרשום את הבתים המשותפים. במהלך ההליך המשפטי החל הנתבע בהליך הרישום, ושני הצדדים הסכימו להשהות את ההתדיינות מספר פעמים על מנת לאפשר לנתבע להשלים את הרישום. בסופו של דבר ביקש התובע לדחות את התביעה, אך ביקש להורות לנתבע לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין. טענתו העיקרית של עורך דינו של התובע הייתה כי התביעה היא הזרז לנתבעת למלא את חובתה, ולכן התובעת אינה צריכה לשאת בהוצאות. מנגד, טען בא כוח הנתבעת כי ההליך הסתיים בפשרה וכי התובע לא זכה בתביעה, ולכן אין להטיל עליו אחריות להוצאות התובע ולשכר טרחת עורך הדין. השופט פסק לטובת התובע וקבע כי הנתבעת אכן התמהמהה בביצוע התחייבויותיה, וכי התביעה היוותה גורם משמעותי בהחלטת הנתבעת לפעול. השופט קיבל את טענת התובע כי אלמלא נתבע הנתבע, סביר להניח שהליך הרישום היה מתעכב עוד יותר. לפיכך, התביעה נדחתה לבקשת התובע, והנתבע חויב לפצות את התובע בגין אגרת בית המשפט, וכן שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪, בתוספת מע"מ.