על"ע 15/88

תקציר

המערער, עורך דין במקצועו, הורשע בהתנהגות בלתי הולמת של עורך דין לפי סעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, לאחר שנכנס שוב ללשכת שופט ללא רשות לסדר מחדש מסמכים. בית המשפט העליון אישר את ההרשעה, והדגיש כי סעיף 61(3) קובע מסגרת רחבה התופסת כל התנהגות החורגת מנורמות מקצועיות, גם ללא כוונת זדון. פזיזות, שהוגדרה כמודעות למעשים ולנסיבות ללא דאגה להתאמתם, הספיקה לנקיטת צעדים משמעתיים. בית הדין ציין כי כללי האתיקה המקצועית כוללים חובות ואיסורים ברורים, לצד נורמות שנקבעו על ידי בתי הדין המשמעתיים. למרות שהמערער טען כי פעל ללא כוונת זדון והייתה לו הרשאה מכללא, בית המשפט מצא זאת בלתי מבוסס, ואישר את האישום בגין התנהגות בלתי הולמת. לגבי הקנס שהוטל על סך 5,000 ש"ח, הוא הופחת ל-2 ש"ח מאחר והקנס המקסימלי בזמן העבירה היה נמוך יותר מאשר בעת מתן גזר הדין. בית המשפט הותיר על כנו את העלות שהוטלה בסך 1,000 שקל, ודחה את הטענות כי מדובר בקנס נוסף. לפיכך, הערעור התקבל בחלקו בעניין גובה הקנס אך נדחה לעניין ההרשעה וההוצאות, תוך אישר את עקרונות נורמות ההתנהגות והעונשים הקיימים המבוססים על הוראות החוק המפורשות.