ע"א 2599/13

תקציר

הדיון בערעור עסק בשתי סוגיות עיקריות: תוקפו של הסכם המכר וחבותו של עו"ד הרמן לנזקים אם יימצא פסול. תחילה התמקד הדיון בשאלה האם חתימתו של צבי על הסכם המכר יכולה לחייב את מרדכי, בעל הנכס, בשלוש נסיבות אפשריות: אישור פנימי, מצג הרשאה כלפי צד שלישי ואישור בדיעבד על ידי השולח. בית המשפט בחן את ייפוי הכוח שמרדכי נתן לצבי וקבע כי הוא אינו כולל עסקאות נדל"ן בשל נסיבות חיצוניות המצביעות על חוסר כוונה של מרדכי בסמכות זו. בית משפט קמא קבע כי החתימה הייתה מזויפת, מבלי שמרדכי הבין במתן הרשאות כה רחבות, ויצר מצג שווא שלא ניתן לייחס למרדכי בשל גילו ויחסי האמון שלו עם צבי. כתוצאה מכך, הסכם המכר בוטל. באשר לתביעות רשלנות, נמצא עו"ד הרמן, ששימש כנוטריון ובא כוחו של צבי, התרשל בשל מספר תמרורי אזהרה מהם התעלם, שהשפיעו על תוקף העסקה. בית המשפט הכיר בחובת הזהירות שלו כלפי הרוכשים למרות שאינם לקוחותיו, ונקבע כי אחריותו עומדת על 75% מהנזקים, בסך 844,490 שקל, בהתבסס על רשלנות תורמת. בערעורו של הרמן נטען לחלוקת אחריות, אך בית המשפט שמר על אחריותו, התייחס לאפשרויות השבת תשלומים באמצעות הליכים משפטיים ואישר כי פיצויים חופפים בין פסקי דין פליליים ואזרחיים הזקוקים לטיפול זהיר כדי למנוע השבה כפולה. בית המשפט הציע לבחון מחדש את הודעות הצד השלישי שהוצאו לביטון ובנו, ולבצע התאמות בפסק הדין כדי להבטיח את ההגינות. פסק הדין שם דגש על שמירה על מבנה הפיצויים, דחיית מרבית טענות הערעור וקיום פסק דינו של בית משפט קמא תוך התייחסות לסוגיות חישוביות קלות.