ע"פ 1296/90

תקציר

הכרעת הדין דנה בהרשעתם ובגזר דינם של שני נאשמים, המכונים המערער מס' 1 והמערער מס' 2, בעבירת ניסיון לרצח. המערער מס' 2 הורשע לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, בתקיפת נהג מונית באמצעות מברג ובחבלתו הקשה בתיאום עם המערער מס' 1. פסק הדין מפרט את עובדות המקרה, בו שני הנאשמים תפסו טרמפ עם נהג המונית ולאחר מכן תקפו אותו בנשק וגרמו לו לחבלות קשות. בית המשפט מסתמך על עדויות מחוץ לבית המשפט ועל ראיות נוספות כדי להגיע למסקנה כי המערער מס' 2 אכן היה האדם שישב ליד הנהג ודקר אותו במברג. יתר על כן, בית המשפט קובע כי לשני הנאשמים הייתה כוונה להרוג את נהג המונית, ושולל את הטענה כי המניע לתקיפה היה שוד. המערער מס' 2 מעלה את הטענה כי הרכב השופטים שדן בעניינו שמע גם את עניינו של שותפו, המערער מס' 1, דבר שהביא לדעה קדומה נגדו. עם זאת, בית המשפט דוחה טענה זו ומדגיש כי על בעל דין להעלות לאלתר טענות פסילה וכי המקרה הקודם שנדון בפני השופטים לא השפיע על משוא הפנים שלהם במשפטו של המערער מס' 2. השופטים מדגישים את מקצועיותו של הרכב בתי המשפט ואת יכולתם להישאר בלתי משוחדים למרות שמיעת משפטים קודמים הקשורים לכך. בסופו של דבר, בית המשפט קובע כי קיימות די ראיות כדי להרשיע את המערער מס' 2 בניסיון רצח וכי חומרת העבירה, יחד עם היסטוריית העבירות של הנאשם, מצדיקות את העונש המרבי שהוטל. הן ההרשעה והן גזר הדין מתקיימים, מה שמוביל לדחיית הערעורים על ידי המערער מס' 2 והמערער מס' 1.