ת"א 1126/04

תקציר

התובע, מר ישראל פלדמן, מומחה לשילוט ופרסום חוצות, הקים את מאור יחד עם מר דלאל בשנת 1985, כאשר כל אחד מהם החזיק ב-50% מהמניות וניהל אותן במשותף. בשנת 2001, בעקבות סכסוך עם דלאל, רצה פלדמן למכור את מניותיו לדלאל, אך לא היה לו כסף לכך. ביודעו כי הנתבעים, עו"ד יוסי כהן ולקוחותיו רפיד ויז'ן בע"מ (חברה ציבורית באותו תחום) וחברת הבת רפיד שילוט בע"מ, המיוצגות דרך קבע על ידי כהן, ביקש פלדמן מכהן לסייע לו. כהן הצליח לדחות את התמחור והציע לסייע לפלדמן להגיע לעסקה עם חברת השילוט המהירה. פלדמן ורפיד שילוט חתמו על הסכם המקנה לחברת Rapid Signage זכות סירוב ראשונה לרכוש מחצית ממניותיו של פלדמן במאור. ההסכם פירט את הצעדים שיש לנקוט במקרה שפלדמן יזכה בתמחור ויהפוך לבעלים היחיד של מאור, לרבות האפשרות למזג את מאור עם ראפיד ויז'ן, ובמקרה כזה פלדמן יקבל מניות של ראפיד ויז'ן. עוד נכתב כי פלדמן ימשיך לנהל את מאור ויקבל תשלום חודשי עבורה. ההסכם גובש על ידי שני הצדדים ועל ידי פלדמן ללא מעורבות של ייעוץ משפטי כלשהו. במהלך התמחור ייצג עו"ד כהן את פלדמן ורפיד שילוט הפכה לבעלת המניות של דלאל במאור. פלדמן טוען כי רצה למכור את מניותיו לדלאל בכל סכום מעל 1,700,000 דולר, אך עו"ד כהן הורה לו שלא להתערב במכרז ובהמשך העלה את ההצעה ל-1,800,000 דולר, שפלדמן נאלץ להשוות. כתוצאה מכך הפך פלדמן לבעלים של מאור, אך נאלץ לרכוש את מניותיה של דלאל בניגוד לרצונו. זמן קצר לאחר מכן הודיעה רפיד שילוט לפלדמן על כוונתה למזג את מאור עם ראפיד ויז'ן והציעה לו מניות בחברה בהתאם לכך. פלדמן טוען כי מספר המניות שקיבל היה נמוך מהמוסכם וכי שילוט מהיר הפרה את ההסכם העיקרי. פלדמן, שחש מרומה, ביקש מרפיד ויז'ן לרכוש את מניותיו בחברה, אך הם סירבו. לפיכך חתם פלדמן על הסכם נוסף עם רפיד ויז'ן, בו מכר להם את יתרת מניותיו במאור בסכום כולל של 1,664,616 שקל. בהמשך נודע לפלדמן כי מניות רפיד ויז'ן אינן סחירות וחסרות ערך, וכי עו"ד כהן ייצג הן אותו והן את רפיד ויז'ן לאורך כל ההליך, מה שהוביל אותו להגיש נגדם תביעה בגין רשלנות והפרת חובה חקוקה, שגרמה לו נזק בשווי מיליוני שקלים. השופט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי פלדמן התקשר מרצונו החופשי בהסכמים ביודעו את תוכנם ואת פרטי העסקה. מהראיות עולה כי פלדמן ידע שכהן מייצג את Rapid Signage ו-Rapid Vision והסכים לכך. עוד קבע השופט כי טענותיו של פלדמן לפיהן לא הבין את ההסכמים וסבר כי הם מכילים מונחים שונים מאלה הכתובים בהם הן בלתי סבירות ומגמתיות. כמו כן, קביעת שער החליפין של המניות הייתה סבירה והתבססה על תנאי ההסכמים. לפיכך, דחתה השופטת את טענתו של פלדמן, בקובעה כי אין לו זכות להתלונן על העסקאות שעשה מרצונו. באשר לתביעה שכנגד, קבע השופט כי פלדמן כבר שילם לכהן שכר טרחה בסך 138 אלף שקל ואינו חייב לו תשלומים נוספים. משהפסיד התובע בתביעה, חויב לשלם 25,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לעו"ד כהן ו-35,000 ₪ לרפיד ויז'ן, בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית.