סע"ש 48905-12-14

תקציר

השופטת, שרה שדיאור, קובעת כי תביעת התובעת, שהוגשה בדצמבר 2014, נדחית על הסף בשל התיישנות. העסקתה של התובעת אצל הנתבעת הסתיימה באוקטובר 2003, ותקופת ההתיישנות בת שבע השנים להגשת תביעה בדבר סיום העסקתה החלה באותו יום. השופטת מקבלת את טענות התובעת כי מצבה הנפשי והטיפול בילדה בעל הצרכים המיוחדים מנעו ממנה להגיש תביעה קודם לכן, אך טענות אלה אינן נתמכות במסמכים רפואיים או אחרים כלשהם, ולכן נדחות. השופטת מדגישה כי בתי הדין לעבודה ניגשים בזהירות לדחיית תביעות מחמת התיישנות על הסף, אך זהו מקרה מתאים לדחייה כזו. ההתכתבות של הנתבעת עם התובעת, שכללה מספר מכתבים שנשלחו לתובעת פעמיים, מבהירה כי הבנק פעל על פי מדיניות כוללת וכי התובעת הייתה מודעת לזכויותיה. השופטת מציינת כי השיהוי של התובעת בהגשת התביעה אינו מוצדק וכי הנתבעת העלתה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה. זאת ועוד, טענת התובעת כי אין להחיל את תקופת ההתיישנות בשל גמישות יתר של בית הדין לעבודה אינה נתמכת ונדחית. השופט דן גם בתכליתו של חוק ההתיישנות, שהיא לאזן בין הזכות להביא תביעה לבית המשפט לבין אינטרסים כגון זכותו של הנאשם להתגונן, שימור ראיות והאינטרס הציבורי בהתמודדות עם סוגיות אקטואליות. לסיכום, השופטת מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו ושולחת את החלטתה לשני הצדדים.