עת"מ 22862-05-11

תקציר

העתירה, שמטרתה לבטל את אישור תוכנית הבנייה על ידי הוועדה המחוזית ירושלים, נדחית על כל חלקיה. הטיעון הראשון, השולל את ההפרדה בין אישור תכנית הבנייה לבין הליך התכנון לסלילת כביש גישה, הוא מזויף. העותרים השתתפו בדיון המעקב והציגו את טיעוניהם באמצעות באי כוחם, תוך התמקדות בחלופת הגישה המועדפת. כעת הם מעלים טענות חדשות עם שינוי בייצוג המשפטי, שאינו מותר. יתר על כן, הטענות שוללות את פסק הדין הקודם, שהורה לוועדה להכין תכנית נפרדת לכביש הגישה. פסק הדין הגן על האינטרסים של העותרים ולא תמך בטענותיהם הנוכחיות. ההחלטה הקודמת לא התכוונה לבטל את כל הליך התכנון אלא הקפיא אותו עד להשלמת ההליכים הנוספים של הוועדה. הוועדה המחוזית בחרה לפצל את הבנייה לשני חלקים, כדי להבטיח שלא תתבצע בנייה ללא כביש גישה מאושר. הדבר עונה על דרישות פסק הדין הקודם. זכויות העותרים לא ייפגעו, מה גם שוועדת המשנה התוותה פתרון שיבטיח את האינטרסים שלהם. גם הטענות הנוספות בדבר חלוקת התנועה ודחיית רשות הערר אינן מגלות עילה להתערבות. ההחלטה להעביר את התנועה ברחוב מיכאלסון היא סבירה, מקדמת שוויון ומבוססת על נימוקים מעשיים. התוכנית הקודמת, שאושרה לפני שני עשורים, אינה מחייבת את הוועדה לקיים את אותם הסדרים. השפעת התכנית החדשה על איכות חייהם של העותרים הייתה מוגזמת, והחלטת ועדת המשנה לחלק את התנועה מוצדקת. לבסוף, נתמכת סבירות החלטת היו"ר הדוחה רשות ערר, שכן מדובר בעניין מקומי ואינו מצדיק את מעורבות המועצה הארצית. העתירה נדחית, והעותרים יישאו ביחד ולחוד בהוצאות המשיבים.