בש"א 1025/08

תקציר

השופט פוסק לטובת בקשת הנתבע לדחיית תביעת התובע על הסף מחמת התיישנות. טענת התובעים כי תביעתם אינה נופלת תחת סעיף 5א לחוק אחריות המדינה מופרכת, שכן החוק אינו כולל הוראות המגבילות את תחולתו על בסיס אישי; לפיכך, כל תביעה הקשורה לאירוע באזור, ללא קשר למקום מגוריו של התובע, מכוסה. השופט גם דוחה את טענת התובע כי הנתבע לא העלה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה, ומאשר כי הנתבע עשה זאת בפנייתו הראשונה לבית המשפט ובהודעת פקסימיליה קודמת. כמו כן, השופט שוקל ודוחה את טענתו החוקתית של התובע, תוך שהוא מצטט פסיקה קודמת של בית המשפט העליון שאישרה את חוקתיותו של סעיף 5א(3) לחוק אחריות המדינה. השופט מפנה גם לפסקי דין קודמים של בית המשפט המחוזי אשר פירשו את תקופת ההתיישנות בת השנתיים בסעיף 5א(3) כבלתי ניתנת להארכה, בהתבסס על כוונת המחוקק שעמדה מאחוריה ועל קיומם של הסדרים חלופיים בחוק אחריות המדינה. מסקנתם היא שגם אם היה חל סעיף 8 לחוק ההתיישנות, הוא לא היה משנה את התוצאה. גם טענת התובע כי יש להאריך את תקופת ההתיישנות בהליך הבירור המשפטי נדחית, שכן השופט קובע כי לתובע הייתה ידיעה ומודעות מספקת לאירוע ולסיבות לו כדי להגיש תביעה, והחקירה אינה תנאי מוקדם להגשת תביעה. לבסוף, השופט דוחה את בקשת התובע להאריך את תקופת ההתיישנות, ומדגיש כי סמכותו של בית המשפט בעניין זה מוגבלת להארכה של שנה, שכבר חלפה. השופטת מציינת כי התובעים לא הביאו כל ראיה שתתמוך בטענתם בדבר חוסר הזדמנות להגיש במסגרת הזמן הקבועה. אשר על כן, התביעה נדחית על הסף, והתובע חויב לפצות את הנתבע בגין שכר טרחת עורך הדין בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. פסק הדין ניתן שלא בפניו, ותאריך ההחלטה הוא 03/06/2009.