ע"פ 2163/07

תקציר

במקרה זה הורשע המערער תחילה בנהיגה בשכרות ובגרימת מוות ברשלנות, אך זוכה מהריגה. ערעורו לא ערער על ההרשעה בנהיגה בשכרות, למרות טענות בדבר עיתוי בדיקת הדם, שהראתה רמת אלכוהול בדם של 108 מ"ג ל-100 מ"ל, כפול מהמותר בחוק. עדויות מומחים אישרו כי רמה זו מצביעה על שכרות המשפיעה ככל הנראה על יכולות הנהיגה. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענת המערער כי התרופות השפיעו על תוצאות הבדיקה או כי האיחור בבדיקה שלל את ממצא השכרות. בערעור המדינה הוגשה בקשה להרשעה בהריגה, תוך הסתמכות על החזקה המשפטית לפיה שכרות מהווה פזיזות בעת נהיגה שתוצאתה מוות. חרף שבית משפט קמא דחה תחילה ראיות בדבר התנהגות לקויה, הגיע ערכאת הערעור למסקנה כי שכרות השפיעה על נהיגתו של המערער. עוד טען המערער כי התאונה הייתה בלתי נמנעת בשל חסימות ראייה, אך בית המשפט חלק על כך, תוך שהוא מסתמך על הערכת בוחן התנועה כי ניתן היה למנוע את ההתנגשות ומבקר את המערער על כך שלא בלם או הבחין בהולכי רגל בכביש מואר היטב. אישומים אחרים כללו אי דיווח על התאונה וקריאה לעזרה, עליהם לא ערער המערער בערעורו. עברו התעבורתי המשמעותי של המערער, יחד עם נסיבותיו האישיות, נשקלו בגזר הדין. עם זאת, נוכח הקשר בין שכרות לבין המוות, החמיר בית המשפט לערעורים את העונש ל-36 חודשי מאסר, 12 חודשי מאסר על תנאי והארכת פסילת הרישיון ל-14 שנים, תוך שימת דגש על המשך המאמץ השיפוטי להיאבק בסכנות שבנהיגה בשכרות. בסופו של דבר, הרשיע ערכאת הערעור את המערער בהריגה ובהחבלה בנסיבות מחמירות, ובכך החמיר את הענישה כדי לטפל בסוגיה המערכתית של מקרי מוות כתוצאה מנהיגה בשכרות.