ת"א 20347-08-19

תקציר

התובעת, עמידר חברה לאומית לשיכון, תבעה את הנתבעים להסיר את ידיהם מנכס בתל אביב. הנכס המדובר כולל יחידה מוגנת – בה מחזיקים הנתבעים כדין על פי הסכם דיירות מוגנת – ויחידות נוספות שהנתבעים פלשו אליהן ואכלסו אותן ללא הסכמת התובע. יחידות נוספות אלה כוללות יחידות צמודות ותוספות בנייה שנבנו ללא היתר. השאלות המרכזיות הן האם יש לנתבעים זכויות דיירות מוגנות על היחידות הנוספות, ואם לא, האם יש להם היתר משתמע לאכלס אותן. בית המשפט פוסק לטובת התובע. נקבע כי חוזה החכירה המוגן חל רק על היחידה המוגנת, ולא על היחידות הנוספות. הנתבעים לא הביאו ראיות לכך שיחידות נוספות אלה היו חלק מחוזה החכירה המוגן המקורי או שהייתה להם הרשאה מפורשת או משתמעת לאכלס אותן. מעמד הדיירות המוגנת של הנתבעים מוגבל רק ליחידה המוגנת, הנגזר מחוזה השכירות המקורי של הוריהם, כאשר הנתבעים 1 ו-6 הם דיירים ממשיכים. לנאשמים 2 ו-7 אין זכויות עצמאיות אך הם רשאים לשהות ביחידה המוגנת באמצעות נאשמים 1 ו-6. זכויותיהם של נאשמים 3-5 ו-8-10 ייקבעו במועד מאוחר יותר. יתר על כן, כל היתר משתמע לאכלס את היחידות הנוספות, אם היה קיים, פקע עם הגשת תביעה זו. הנתבעים נדרשים לפנות את היחידות הנוספות בתוך 12 חודשים ולשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪. לתובע ניתנת רשות לפצל את הסעדים כמבוקש, מה שיאפשר לו לתבוע דמי שימוש נאותים ותביעות נזיקין במועד מאוחר יותר. עוד צוין בפסק הדין כי הנכס כפוף לדיני מקרקעין מוסדרים, הדוחים את טענת ההתיישנות והשיהוי של הנתבעים.