עת"מ 2252/05

תקציר

המשיב, שר הפנים, החליט שלא להאריך את רישיון הישיבה של העותר, ותחת זאת לגרשו, בנימוק של חשש לביטחון המדינה ולשלום הציבור. העותר, עזתי הנשוי לאזרחית ישראלית, אושרה בקשתו לאיחוד משפחות בשנת 2001 והוא קיבל תושבות ארעית. היתר זה הוארך מעת לעת, עד להחלטת המשיב. העותר טען כי גירושו היה בלתי חוקי, נעשה ללא שימוע והתבסס על סירובו לשתף פעולה עם שירותי הביטחון. עם זאת, בית המשפט מצא כי החלטת המשיב הייתה מוצדקת, בהתחשב בקשריו של העותר לפעילות טרור ולפעילים, לרבות בתוך משפחתו. שיקול הדעת הרחב שהוקנה לשר הפנים במקרים כאלה אושר על ידי בית המשפט, שהכיר גם בעיגון החקיקתי האחרון של שיקולי ביטחון בהחלטות הגירה. היעדר רישיון ישיבה תקף לעותר בעת גירושו גרם לכך שהחוק לא דרש שימוע, אם כי בית המשפט מתח ביקורת על האופן המטעה לכאורה שבו בוצע הגירוש. עם זאת, בית המשפט לא מצא עילה משפטית להתערב בהחלטת המשיב ודחה את העתירה, תוך שהוא מורה למשיב לשאת בהוצאות העותר.