בש"א 7141/09

תקציר

מבקש מבוגר, הטוען כי הוליך שולל על ידי המשיב להעביר סכומי כסף ומקרקעין ניכרים, ביקש צו מניעה זמני שימנע מימוש משכנתאות על שתיים מדירותיו הרשומות לטובת הבנק. המבקש טען, כי המשיב ואביו תמרנו אותו ליטול הלוואה בסך 1.77 מיליון ש"ח, אותה העביר מיד למשיב, ולשעבד שתיים מדירותיו - אחת מהן היא מקום מגוריו - כבטוחה. הבנק טען כי ההלוואה הייתה למטרות עסקיות וכי המבקש לא הוכיח סיכויי הצלחה בתביעתו העיקרית נגד הבנק. השופט, לאחר ששקל את הראיות שהוצגו ושמע את הצדדים, קבע כי טענת המבקש כי היה נתון להשפעתו של המשיב ופעל שלא מרצונו אינה משכנעת. השופט ציין כי גרסתו של המבקש לאירועים נעדרת היגיון פנימי ועומדת בסתירה למעשיו שלו בביצוע עסקאות פיננסיות מורכבות לאורך תקופה ממושכת. כמו כן, השופטת לא מצאה כל רשלנות או הפרת חובה מצד הבנק, שלא היה חייב לעקוב אחר השימוש בכספי ההלוואה או להיות מודע לכל השפעה בלתי הוגנת שהופעלה על המבקש. באשר לדירת המגורים של המבקש, הדגישה השופטת כי ההלוואה לא הייתה לרכישת דירת מגורים אחת וכי למבקש יכולת לפרוע את החוב ולהימנע מעיקול. בסופו של דבר דחה השופט את הבקשה לצו מניעה זמני נגד הבנק, והורה למבקש לכסות את הוצאות הבנק. החלטה זו, הבהיר השופט, היא תיאורטית ואינה פוגעת בתביעה העיקרית.