בר"מ 326/17

תקציר

התיק נסוב סביב סמכותה של ועדת הערר לפי חוק הפיקוח לקיים דיון בהרכב של פחות מכל חבריה, המכונה בפסק הדין "ועדה קטועה". המערערת טענה כי לוועדת הערר לא הייתה סמכות לדון בעניינה בהרכב שנעדר ממנו חבר אחד, שכן הדבר נוגד את ההוראות הקבועות בתקנה 16 לתקנות הפיקוח. לטענת המערער, התקנה קובעת כי אם חבר ועדה אינו יכול להמשיך ולדון בערר, הוועדה רשאית להמשיך בהרכב אחר לגמרי, ומכאן משתמע כי לא ניתן לקיים ועדה שבה נעדר אותו חבר. עם זאת, טענו המשיבים כי סעיף 17(א) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים מאפשר להמשיך את הדיונים בפני הרכב קטוע בהסכמת הצדדים, כל עוד לא החליט יו"ר ההרכב להפסיק את הדיון. פסק הדין דן בהרחבה במסגרת החקיקתית הרלוונטית, לרבות חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים ותקנות הפיקוח, ומגיע למסקנה כי זו האחרונה אינה שוללת במפורש את סמכותה של ועדת הערר לכנס ועדה קטועה. בית המשפט מפרש הן את תקנות הפיקוח והן את חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תוך התחשבות בתכליותיהן ובכוונת המחוקק העומדת מאחוריהן. יצוין כי חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים נחקק במטרה ליצור אחידות בין בתי המשפט המנהליים השונים ולהסדיר את סדרי הדין בהם. החוק מאפשר להמשיך את הדיונים בהרכב מקוצר בתנאים מסוימים, דבר המשרת את אינטרס היעילות הפרוצדורלית. בסופו של דבר, בית המשפט פוסק לטובת המשיבים ודוחה את הערעור. היא קובעת כי לוועדת הערר הייתה סמכות לדון בעניינו של המערער בהרכב מצומצם, שכן תקנות הפיקוח, המפורשות לצד חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, אינן אוסרות על קיום דיון כזה. זאת ועוד, מוזכרת הימנעותו של המערער מלהתנגד להרכב הוועדה במהלך הדיון, כאשר בית המשפט טוען כי ההתנגדות הגיעה בשלב מאוחר מדי של ההליך. המערערת חויבה בהוצאות המשיבים, בסך 5,000 ₪.