עמ"נ 48787-09-20

תקציר

בית המשפט לעניינים מנהליים דחה ערעור על החלטת ועדת ערר מנהלית לפסוק פיצויים למשיב מס' 1, ומצא אותה סבירה. בית המשפט הסכים עם קביעת הוועדה כי המשיב מס' 1, הנושה המקורי, הקצה למשיב מס' 2 רק את הזכות לקבלת פיצויים, ולא את זכות התביעה. הדבר ניכר מאחר שהמשיבה מס' 2 לא הייתה צד לתביעה והתביעה לפיצויים הוגשה על ידי המשיב מס' 1 טרם המחאת הזכויות. עוד קבע בית המשפט כי למשיבה מס' 1, נפגעה החלטה תכנונית פוגענית, נגרם נזק כלכלי ולפיכך היא זכאית לפיצוי. זאת ועוד, קבע בית המשפט כי טענות המערערת בדבר חוסר תום לב, הברחת נכסים ואי שפיות מצד המשיבים חסרות שחר, וכי התנהלותו של המערער מוטלת בספק. בית המשפט פקפק באיחור הטיפול בתביעת הפיצויים על ידי המערערת והציע כי ייתכן שהמערערת, גוף ציבורי, פעלה בחוסר תום לב כשלעצמה. בדחותו את הערעור, הורה בית המשפט למערערת לשלם למשיבים את הפיצויים שנפסקו, ופסק למשיב שכר טרחת בא כוח בסך 30,000 ₪, שישולמו ישירות לבא כוחו של המשיב מס' 1 שייצג את שני המשיבים בהליך זה.