עפ"ת 32463-04-24

תקציר

הערעור מתייחס לשתי שאלות מרכזיות הנוגעות לעניינו של המערער: האחת, האם סגירת תיק החקירה על ידי התביעה ופתיחתו מחדש נעשו ללא סמכות, ואם כן, האם הדבר מצדיק את ביטול כתב האישום מטעמי הגנת הצדק; ושנית, האם שגה בית משפט קמא בכך שדחה את בקשת המערער לחזור בו מהודאתו. באשר לשאלה הראשונה, בית המשפט מוצא כי לתובע הייתה סמכות לפתוח מחדש את התיק, וטענת המערער כי בקשת המתלונן נדרשת כדי להצדיק פעולה זו מופרכת על ידי תקדימים קודמים. פסק הדין בבג"ץ דותן איתי נ' היועץ המשפטי לממשלה מאשר כי סמכותו של תובע לעיין בתיק חקירה אינה מותנית בהגשת ערר, וביטול כתב האישום על ידי בית המשפט בעילה של הגנת הצדק הוא צעד קיצוני השמור רק לנסיבות חריגות ביותר, שאינן קיימות במקרה זה. גם טענת המערער כי היו צריכות להתקיים נסיבות חדשות ומיוחדות המצדיקות את פתיחתו מחדש של התיק אינה נתמכת. בשאלה השנייה מציין בית המשפט כי המערער הודה פעמיים, פעם אחת במאי 2023 ופעם נוספת בפברואר 2024, לאחר שבקשתו לחזור בו מהודאתו הראשונה נדחתה. על פי סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי, חזרה מהודאה טעונה אישור מבית המשפט מטעמים מיוחדים. בית המשפט מוצא כי טעמים אלה אינם מתקיימים במקרה זה, שכן הודאותיו של המערער נראות מרצון, הבנה וכדין. גם המניע של המערער לבקשת הפסילה - תמרון טקטי - אינו עילה מוצדקת להתרת הפסילה. זאת ועוד, המערער לא הביא כל ראיה לכך שהתביעה הסכימה לחזור בו מההודאה, ועיתוי בקשתו - לאחר כישלון הליך העיקול - תומך בדעה כי מדובר במהלך אסטרטגי. ככלל, בית המשפט קובע כי החלטתו של בית משפט קמא לדחות את בקשת המערער לחזור בו מהודאתו הייתה ראויה ועל כן מורה על דחיית הערעור.