ע"פ 2722/23

תקציר

בפסק דין זה החליט בית המשפט לערעורים לקבל את ערעור המדינה ולהחמיר את עונשו של המשיב בשל חומרת עבירותיו, שכללו אלימות פיזית קשה והתעללות בילדיו. בית המשפט הדגיש כי התערבות בגזר דינו של בית משפט קמא שמורה בדרך כלל למקרים בהם קיימת סטייה משמעותית מנורמות הענישה המקובלות או טעות מהותית בשיקול הדעת. נקבע כי העונש שנגזר במקור אינו משקף כראוי את חומרת מעשיו של המשיב, שכללו פגיעה קשה וחבלה נפשית בילדיו, שבוצעו במסגרות פרטיות וקשים לחשיפה. פסק הדין הדגיש את החשיבות של העברת מסר מרתיע חזק נגד אלימות במשפחה, וציין כי העונש הראשוני לא הביא בחשבון את חוסר החרטה של המשיב ואת אי הודאתו במעשים פסולים. סבלם וחבלתם של הילדים הוחמרו בשל העובדה שהעבירות התגלו לא באמצעות תלונות המשפחה אלא על ידי הצוות החינוכי. חומרת פשעיו של המשיב מודגשת עוד יותר על ידי העונשים המרביים הקבועים בחוק של שבע ותשע שנים בגין תקיפה והתעללות, בהתאמה. בית המשפט מצא את העונש הראשוני קל מדי, בהתחשב בחוסר ההכרה והאחריות של המשיב, והציע כי נסיבות אישיות כמו לחץ כלכלי לא צריכות למתן פעולות אלימות כאלה. משכך, החליט בית המשפט כי יש להחמיר את עונשו של המשיב ל-40 חודשי מאסר בפועל, ולהותיר את יתר רכיבי העונש על כנו. החלטה זו התקבלה פה אחד על ידי השופטים וילנר, כנפי-שטייניץ ושטיין, והדגישה את חשיבות הצדק עבור הקורבנות ואישרה את כוונת המחוקק להעניש בחומרה אלימות במשפחה.