ת"צ 7520-06-15

תקציר

השאלה המרכזית סביב פסק הדין היא היקפה הפרשני של תניית הפטור המצויה בסעיף 13 להסכם התיקון. מבקשי בקשת האישור טענו כי מטרת התיקון היא להמיר את הסדר הצעת הרכש הקיים להסדר הרכישה הקבוע בתיקון. מנגד, טענו המשיבים כי התיקון נועד ליישב את כל המחלוקות הבולטות בין הזכאים לבין בעלי השליטה. השופט גרוסקופף הגיע למסקנה כי לא ניתן לקבל אף אחת מהתכליות הללו, ובמקום זאת אימץ גישת ביניים. על פי גישה זו, מטרתו של הסכם התיקון הייתה להסדיר באופן מקיף וסופי את זכויות הצדדים באופן בלעדי בכל הנוגע להסדר הצעת הרכש. לפיכך, יש לפרש את סעיף הפטור באופן מרחיב כך שיקיף את כל ההתנהלות הקשורה להסדר הצעת הרכש, אך לא יחרוג מעבר לנדרש לשם השגת מטרה זו, ובכך להחריג חלקים אחרים של הסדר החוב, כגון הסדר התמורה. משמעות הדבר היא כי הסעיף מונע תביעות הקשורות להסדר הצעת הרכש אך לא להסדר התמורה. שני הצדדים קיבלו ודחו באופן חלקי פרשנות ביניים זו, והעלו טענות שנדונו ונדחו על ידי השופט גרוסקופף. חשוב לציין כי השופט גרוסקופף הדגיש כי סעיף הפטור, שפורש בצדק, חל רק על תביעות הקשורות להסדר הצעת הרכש. לפיכך, התובענה הייצוגית אינה יכולה לכלול טענות אלה, אותן יש להסיר מבקשת האישור. עם זאת, ניתן להמשיך בתביעות בדבר נזק הנובע מהפרת זכויות על פי הסדר התמורה. על המבקשים להגיש בקשה מתוקנת המשקפת פסק דין זה עד ליום 5.7.2016, אשר עשויה לכלול גם אירועים רלוונטיים שהתרחשו לאחר הגשת הבקשה הראשונית. השופט גרוסקופף לא הטיל הוצאות, ופסק הדין ניתן בהעדר הצדדים.