בש"א 161700/08

תקציר

בפסק דין זה מתייחס בית המשפט לבקשת דחייה שהגישו המבקשים, אשר ערערו על תוקפו של פסק דין נגדם בשל שירות פסול לכאורה של כתב התביעה. בית המשפט מצא כי השירות התנהל כדין על פי תקנות סדר הדין האזרחי, שכן המסמך נמסר לבנם של המבקשים, שהיה בגיל החוקי והתגורר עמם. המבקשים טענו כי לא קיבלו את ההודעה, אך בית המשפט דחה טענה זו והדגיש כי המבקשים היו מודעים לפסק הדין במשך שנים והשתתפו בהליכים הבאים ללא התנגדות. בית המשפט הדגיש שני שיקולים מרכזיים בעת ביטול פסק דין בשל היעדר הגנה: הסיבה לאי הגשת הגנה והסיכוי להצלחת ההגנה. במקרה זה, המבקשים לא סיפקו הסבר מניח את הדעת לאי הגשת הגנתם וסיכוייהם להצליח לגופו של עניין קלושים, שכן טענתם נעדרת היגיון כלכלי ותימ"ר תיעודי. בנוסף, המבקשים כבר שילמו את חובם, בניגוד לטענתם כי קיים הסדר לוויתור על יתרת החוב. בית המשפט דחה גם את טענת המבקשים בדבר פגיעה בזכותם לגשת לערכאות, בקובעו כי חוסר המעש שלהם והידע המוקדם שלהם על ההליך מעידים על ויתור על זכות זו. בסופו של דבר, החליט בית המשפט לדחות את בקשת המבקשים, ובכך חיזק את סופיות ההליך המשפטי והורה להם לשאת בהוצאות המשיב.