ע"א 585/84

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על בעלות על חלקת אדמה הממוקמת באזור שחווה חילופי שלטון. המערער, יעקב נזי, השיג פסק דין מבית משפט השלום בבית לחם בשנת 1968, המאשר את בעלותו על חלקה בת 2,954 דונם. אולם, יישום פסק דין זה התעכב, ורק בשנת 1979 ניסה המערער לרשום את המקרקעין על שמו. בקשה זו נדחתה על ידי המפקח על רישום המקרקעין, מה שהוביל את המערערת לערער לפקיד השומה, שגם הוא דחה את הטענה. לאחר מכן ערער המערער לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר דחה את ערעורו. פסק הדין הנוכחי הוא בתגובה לערעור שהגיש המערער על החלטת בית המשפט המחוזי. השאלה המרכזית העומדת על הפרק היא האם לבית המשפט העליון יש סמכות לדון בערעור ללא רשות הנשיא. נקבע כי פסק הדין לא ניתן על ידי בית משפט מחוזי של ערכאה ראשונה, ולכן יש צורך ברשות ערעור לבית המשפט העליון. טעותו של המערער בכך שלא קיבל רשות הביאה לסיבוכים נוספים, שכן גם בקשת רשות הערעור הוגשה מעבר למועד שנקבע. המערער אמנם לא מילא אחר הדרישות לערעור ישיר, אך החוק דורש "טעם מיוחד" להארכת המועד. טענת המערערים כי פעלו מתוך זהירות אינה מצדיקה את איחור הגשת הבקשה. השופט א' חלימה מגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור בשל הימנעותו של המערער מלקבל רשות לערעור ובהיעדר נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן רשות בדיעבד. בנוסף, השופט מדגיש כי פרטים עובדתיים קריטיים נותרו בלתי פתורים, דבר המצביע על כך שהערעור לוקה בחסר. יתר על כן, הם מדגישים את המורכבות המשפטית סביב מבנה הבעלות על הקרקע המדוברת, ומצביעים על כך שפסק הדין של בית משפט השלום בבית לחם פוגע בזכויותיהם של בעלים שלא היו צד לדיון. לבסוף מציינת השופטת כי סמכותו של בית משפט השלום להוציא צווים המחייבים את רשות הרישום בישראל מוטלת בספק. מטעמים אלה ממליצה השופטת א' חלימה לדחות את הערעור ולהורות למערערת לשלם למשיב 3,500 ₪, בצירוף ריבית והצמדה.