בר"ע 650/04

תקציר

המבקשת, שהייתה מעורבת בסכסוך רכושי עם בן זוגה, ביקשה מבית המשפט לענייני משפחה צו מניעה זמני הקיים במשפט האזרחי כדי למנוע מנתבע להשמיד ראיות. הצו, המאפשר חיפוש ותפיסה של רכוש, נועד לסייע בבירור התביעה ומוסדר בתקנה 387א לתקנות סדר הדין האזרחי. בקשות אלה נשמעות במעמד צד אחד, מה שהופך אותן לצעדים רגישים ודרסטיים שיש להוציא במשורה. בקשתה הספציפית של המבקשת הייתה להשבת חפציה והצהרת בעלות. בעוד המשיב הודה כי לקח כמה פריטים, הוא טען שהם שלו והחזיר חלק מהרכוש. בית משפט קמא דחה את צו אנטון פילר, סבר כי הוא אינו הולם את הנסיבות והציע במקומו צווים זמניים אחרים. לאחר מכן ביקש המבקש רשות ערעור על דחייה זו. לאחר שבחן את אופיו ותולדותיו של צו אנטון פילר, את הכללתו הרגולטורית בסדר הדין האזרחי ואת יישומו האפשרי בדיני משפחה, הגיע השופט למסקנה כי החלטת בית המשפט קמא נכונה. השופטת נימקה את החלטתה בכך שהמבקשת לא עמדה בדרישות למתן צו כזה, שכן לא הוכח די הצורך כי המשיב התכוון להעלים או להשמיד ראיות. יתר על כן, הנכס המדובר לא היה ראיה ולא היה חיוני לבירור התביעה. במקום זאת, זה היה הנושא של הסכסוך עצמו. בנוסף, השופט לא השתכנע כי אי מתן הצו ישבש באופן משמעותי את ההליך, מה גם שהמשיב כבר החזיר חלק מהרכוש והכחיש כל כוונה להסתירו או להשמידו. עוד ציינה השופטת כי המבקש כבר פתח בהליכי ביזיון בית המשפט נגד המשיב, ומייתר את הצורך בצעד הדרסטי של צו אנטון פילר. לפיכך, דחה השופט את בקשת הערעור של המבקש, והדגיש כי בעוד שהצו עשוי שלא להתאים למקרה זה, קיימים סעדים זמניים אחרים. ההחלטה התקבלה בהיעדר שני הצדדים, ולא נפסקו הוצאות.