בר"מ 10194/05

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לערעור על חיוב המבקש בארנונה בגין בניין חדש שנבנה באשדוד לשנים 1999-2000. המבקש טען כי הבניין לא הושלם ולכן אין לחייבו בארנונה, תוך הסתמכות על תקנה 12 לתקנות הסדרי משק המדינה. התקנה קובעת כי ייגבו מיסים מיום סיום הבנייה והבניין ראוי לשימוש, אך פרשנותו של המבקש ערערה. המקרה הובא בפני ועדת ערר ארנונה של עיריית אשדוד, אשר החליטה כי המבנה ראוי לשימוש וכי על המבקש לשלם מיסים ממועד החיבור לשירותים, כפי שעולה מקבלת "טופס 4". לאחר מכן ערערו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שפסק אף הוא נגדם, והסכימו עם החלטת ועדת הערר. בית המשפט המחוזי אישר את ההחלטה, וקבע כי הבניין אכן ראוי לאכלוס למרות שחסרים בו כמה פרטי אבזור, אותם ניתן להוסיף בהמשך. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה לחופשה כדי לערער על פסק דין זה לבית המשפט העליון. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הבקשה, והסכים עם הערכאות הנמוכות יותר כי המבנה מתאים לאכלוס. עוד ציין בית המשפט העליון כי קביעת כשירותו של בניין היא שאלה עובדתית, והערכאות הנמוכות יותר כבר הגיעו להכרעה בעניין זה, ולא ראו טעם ליתן רשות ערעור. פסק דין זה קובע היטב כי המבקש חייב בתשלום ארנונה וכי הבניין נחשב ראוי למגורים, למרות היעדר שירותים מסוימים.