ע"א 493/77

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין פוליסת ביטוח רכב מנועי. המערערת, חברת ביטוח, טענה כי יש לבטל את הפוליסה בעילה של מצג שווא ואי גילוי עובדות חשובות על ידי המשיב, המבוטח. לגופו של עניין, טענה חברת הביטוח כי המשיב השיב לשאלה בהצעת הביטוח באופן כוזב, וקבע כי מעולם לא הואשם בעבירת תנועה. המשיב, ערבי ממזרח ירושלים, טען כי השאלה תורגמה באופן שגוי ותשובתו אינה שקרית. בית המשפט העליון קבע כי חברת הביטוח, בהצבת שאלה ספציפית ומצומצמת לגבי הרשעות קודמות, ויתרה על זכותה למידע נוסף באותו נושא. בית המשפט קבע, כי תשובת המשיב לשאלה, כפי שנוסחה בנוסח הערבי, אינה שקרית, שכן היא התייחסה באופן ספציפי לנהיגה ברכב, דבר שהמשיב מעולם לא עשה. אשר לחובת הגילוי, דעת הרוב קבעה כי המשיב לא הפר חובה כזו שכן חברת הביטוח לא הוכיחה כי מבטח זהיר היה נוהג אחרת אילו ידעה על הרשעותיו הקודמות של המשיב. יתר על כן, רשלנותה של חברת הביטוח בהפקת תרגום לא מדויק לערבית של השאלה גרמה לכך שלא יכלה לצפות באופן סביר שהמשיב ידבב מידע נוסף. השופט אשר, בחוות דעת חולקת, טען כי המשיב לא מילא את חובת הגילוי שלו ויש לאפשר לחברת הביטוח לבטל את הפוליסה. אשר הדגיש כי חוזי ביטוח מחייבים תום לב ושקיפות מירביים, והיה על המשיב לחשוף באופן עצמאי את הרשעותיו הקודמות הקשורות לקטנוע בו נהג. בסופו של דבר, הערעור נדחה ברוב דעות, כאשר בית המשפט הכריע בתביעת חברת הביטוח לביטול הפוליסה.