עמ"ש 7764-01-23

תקציר

הערעור בעניינו של י' לנקרי נגד המשיבים, לרבות ח.ו., א.א.י., ד.ו., מ.ו. והאפוטרופוס הכללי של מחוז תל אביב, עסק בערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה אשר פסל צוואה מיום 7.8.2017, המכונה בדרך כלל הצוואה השלישית, לטובת צוואה קודמת מיום 27.11.2017, 2013 (הצוואה השנייה). בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון ביטל קודם לכן את הצוואה השלישית, בקובעו כי המערער, י' לנקרי, השתתף שלא כדין בעריכתה, ובכך הצדיק את ביטולה לפי סעיף 35 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. ערכאת הערעור אישרה החלטה זו, דחתה את הערעור על יסוד כללים פרוצדורליים, ואישרה את ממצאיו של בית משפט קמא כי די היה במעורבותו של י' לנקרי בעריכת הצוואה השלישית כדי לבטלה, חרף היעדר הוכחה ישירה להשפעה בלתי הוגנת. בית המשפט הרחיב את אמות המידה המשפטיות, והדגיש כי גם מעורבות חלקית או עקיפה בניסוח הצוואה עלולה להביא לביטול כדי לשמור על האוטונומיה של המצווה, כפי שהיא מעוגנת בתקדימים משפטיים. בית משפט קמא בחן בדקדקנות ראיות כגון עדויות בלתי עקביות, היעדרו של עורך הדין שערך את הצוואה וקשרים בלתי מוסברים בין המערער לעדים, תוך שהוא מצייר תמונה של מעורבות משמעותית של המערער. על אף שזוהו אי דיוקים עובדתיים מסוימים בפסק הדין הראשוני, נקבע כי אין בהם כדי לשנות את מסקנותיו של בית משפט קמא, תוך הכרה בכך שטעויות קלות לא השפיעו על פסק הדין הכולל. בנוסף, בית המשפט לערעורים ציין את הסלחנות שנקט בית משפט קמא כלפי המערער בכך שדחה עילות אפשריות אחרות לפסילת הצוואה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמערער חויב בהוצאות משפט של המשיבים. פסק דין זה מדגיש את היישום הקפדני של עקרונות משפטיים על ידי הרשות השופטת כדי לשמור על שלמות נטיות הצוואה ולהבטיח כי הצוואות ישקפו את כוונותיו האמיתיות של המנוח, ללא מניפולציות חיצוניות.