בר"ע 3029/05

תקציר

למערערים ולמשיב היה סכסוך בשותפות במקרקעין שהגיע לבית המשפט לענייני משפחה, והמערערים ערערו על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. המערערים טענו כי המשיב לא זייף מסמכים כלשהם שנשלחו לרשויות מטעמן וכי אל לו לבית המשפט המחוזי לקבל את ראיות המשיב בדבר משלוח מכתבים אלה. עם זאת, בית המשפט קבע כי הראיות אינן מסייעות לבירור הערעור ודחה את בקשת המערערים. המשיב הסתמך על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, והדגיש כי מסקנות בית המשפט התבססו על הרושם של עדים לעדויות העדים. בית המשפט המחוזי הסכים עם החלטת בית המשפט לענייני משפחה ודחה את הערעור, בנימוק שאין להתערב בממצאי בית המשפט הפרוצדורלי אלא אם יש התעלמות מראיות מכריעות או טעות עקרונית. בית המשפט דן גם בדרישת הכתב לשותפות במקרקעין והסכים עם החלטת בית המשפט לענייני משפחה כי ניתן לוותר על הדרישה במקרה זה בשל עקרון תום הלב וראיות חיצוניות לכוונת הצדדים. הצדדים דנו בתחולתו של פסק דין קודם של בית המשפט העליון, אך בית המשפט המחוזי קבע כי הוא חל ותמך בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי מדובר בעסקת מקרקעין ובתמורה הנתמכת בחוות דעת מומחה שהמערערים לא הצליחו להפריך. בסופו של דבר, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי יש לדחות את הערעור, והמערערים חויבו לשלם את שכר טרחת המשיב, תוך שימוש בפיקדון שהעמידו לשם כך.