ע"א 20746-03-19

תקציר

פסק הדין דן באחריותה של עירייה לשמירה על בטיחות הרחובות ובאשמתו התורמת של נהג בתביעת נזיקין נגד העירייה. השופט מסכים עם ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא אך מתערב במסקנתו בדבר אשמתו של הנהג. חובתה של העירייה לתחזק רחובות אינה מוחלטת, אך במקרה זה היא לא נקטה אמצעים מספיקים לטיפול במפגע ידוע, שלולית גדולה שנוצרה עקב ניקוז לקוי. העירייה לא הציגה ראיות לשיקול הדעת, למדיניות או לשיטות שננקטו לטיפול במפגעים אלה, ולפיכך החלטת בית משפט קמא מתקבלת. באשר לאשמתו התורמת של הנהג, חולק השופט על מסקנתו של בית משפט קמא. מעדותו של הנהג עולה מרשלנות שכן היה מודע למפגע אך לא נקט משנה זהירות. הוא המשיך לנסוע בגשם כבד מבלי להבחין בשלולית עד שמכוניתו שקעה. נהג סביר היה קשוב יותר, והשופט מחליט לייחס 40% מהאשמה לנהג. השופט מקבל חלקית את הערעור, מורה לעירייה לפצות את הנהג לאחר חלוקת התקלה, וקובע את גובה הנזקים, הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין.