ע"פ 5739/03

תקציר

המערער, בעליה של חברת כוח אדם שהביאה עובדים זרים לישראל, הורשע בעבירות מין במספר עובדות ונידון ל-12 שנות מאסר. הוא ערער על הכרעת הדין ועל גזר הדין, וטען כי שגה בית משפט קמא בממצאי המהימנות. עיקר הטענות נסובו סביב הטענה כי התלונות היו חלק מקנוניה שתוזמרה על ידי שותפו העסקי ואשתו, על רקע נקמנות אישית. עוד טען המערער כי בית משפט קמא נקט גישה מוטה כלפי עדי התביעה, תוך התעלמות מחוסר עקביות בעדויותיהם והימנעות מהתייחסות לעדי הגנה. עם זאת, ערכאת הערעור לא מצאה טעם בטענות אלה, שכן הערכות המהימנות של בית משפט קמא היו מבוססות ומוצדקות באופן סביר. בית המשפט הדגיש כי פסקי הדין אינם צריכים להוות תיאור ממצה של כל עדויות העדים וכי התערבות המערער בעניינים אלה היא חריגה. טענתו של המערער בדבר יחסים בהסכמה עם המתלוננים נדחתה, שכן בית המשפט מצא את גרסתו בלתי עקבית ובלתי אמינה. המבנה הראייתי של התיק דמה ל"שטר ושובר מצידו", שם נדחתה טענת המערער לקיום יחסי מין, ועדויות המתלוננות על קיום יחסי מין שלא בהסכמה שימשו ראיה תומכת. גם הטענות הפרטניות לגבי כל אחת מהמתלוננות לא היו משכנעות. בית המשפט הגיע למסקנה כי ממצאיו של בית משפט קמא מבוססים היטב, והדמיון בין גרסאות המתלוננים חיזק עוד יותר את אמינותם. לאור הראיות המוצקות וגזר הדין הסביר, הערעור נדחה, וההרשעה וגזר הדין אושרו.