ע"ע 300306/98

תקציר

הערעור מערער על דחיית תביעתו של המערער לפנסיה לאחר פרישתו משירות המדינה בשנת 1988. המערער טען כי פוטר ולכן זכאי לפנסיה לפי חוק שירות המדינה (גמלאות). המשיב, לעומת זאת, טען כי המערערת פרשה מרצון ולא פוטרה, לא מסיבות בריאותיות ולא מסיבות ארגוניות. בית המשפט המחוזי קיבל את גרסת המשיב ודחה את טענת המערער. בערעור בחנו השופטים את חומר הראיות ומצאו כי המערער היה מודע למצבו הרפואי ולמגבלות שהטילו עליו הוועדות הרפואיות, אך בחר לפרוש מרצונו תמורת פיצויים. יתר על כן, השופטים מצאו כי זכותו של המערער לפנסיה לפי הדין הרלוונטי אינה מוחלטת, ובמקרה זה לא התקיימו התנאים לקבלת פנסיה. גם טענותיו של המערער בדבר הטעיה והקשר הסיבתי בין מגבלותיו הבריאותיות בכניסתו לבין פרישתו נדחו, שכן השופטים קבעו כי החלטות הוועדות הרפואיות הן סופיות ולא ניתן לערער עליהן בשלב זה. הערעור נדחה בעיקר מטעמים ענייניים, אם כי השופטים ציינו גם את השיהוי של המערער בהגשת התביעה. עם זאת, השופטים לא הורו לו לשלם הוצאות משפט, כפי שקורה בדרך כלל, בהתחשב בכך שהמערער ניסה לממש את זכויותיו הפנסיוניות.