בש"פ 8082/12

תקציר

לאחר עיון בראיות ובטיעונים שהוצגו, קבע בית המשפט כי אין מקום לבטל את החלטת בית משפט קמא לעצור את המערער עד לסיום ההליך המשפטי. על פי סעיף 21 לחוק המעצרים, מעצר מוצדק אם קיימות ראיות לכאורה לאשמה, עילות מעצר ואין חלופות מעשיות למעצר. במקרה זה, לא הייתה מחלוקת על קיומן של ראיות כאלה. חרף טענת בא כוח המערער כי לא נשקפת למערער סכנה בשל חוסר התחכום הנטען והיקף מעשיו המצומצם, בית המשפט חלק על כך. המערער היה מעורב לכאורה במזימה שיטתית רחבת היקף לגזל סכומי כסף ניכרים מכספי ציבור, תוך הפגנת סיכון משמעותי לעבירה חוזרת. בית המשפט הדגיש כי ניתן להסיק מסוכנות מהאופי המאורגן וההיקף של העבירות, גם אם מדובר בעבירות כלכליות או רכושיות. בנוסף, עלה חשש כי המערער עלול לשבש הליכים משפטיים או לנסות להימלט. בית המשפט בחן את חלופות המעצר המוצעות, לרבות המפקחים המוצעים, אך מצא כי אין בהן כדי להפחית את הסיכון הנשקף מהמערער. המעשים תוארו כמורכבים ומתוחכמים, ודרשו רמת הבנה ופיקוח שהמפקחים המוצעים לא יכלו לספק. בית המשפט הדגיש את כוחן של ראיות לכאורה ואת הסיכון להישנות התנהגות כזו כסיבות להחזקת מעצר ללא חלופות בנות קיימא. משכך, הערעור נדחה, וחייב את המערער להישאר במעצר עד תום המשפט.