ת"א 38748-03-16

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת למחלוקת על גובה הפיצוי המגיע לתובעים בגין הפקעת אדמתם על ידי הנתבע. העיקרון המנחה את פיצויי ההפקעה הוא להעמיד את המופקע באותו מצב כאילו אדמתו לא הופקעו. הפיצוי לא נועד לשפר או להרע את מצבם. הפיצוי הבסיסי הוא שווי ההון העצמי של הקרקע, אך מאחר שההפקעה התרחשה לפני זמן רב, יש להוסיף סכום נוסף המשקף את חלוף הזמן. חישוב סכום זה מתבסס על סעיף 13 לפקודת הקרקעות, הקובע פיצוי בצורת דמי חכירה מיום תפיסת הקרקע ועד לתשלום הפיצויים. עמלות אלו נגזרות משווי הקרקע המשתנה מדי שנה, הנקבע באמצעות שיטת השוואה של בחינת עסקאות וולונטריות דומות. בית המשפט הבהיר כי פסיקות קודמות בנושא מבקשות לאזן בין החובה לשלם פיצוי הוגן לבין הרצון לתמרץ פיצויים של אנשים שהופקעו. המומחה מטעם בית המשפט מאומץ בדרך כלל, אלא אם כן קיימים טעמים קיצוניים וכבדי משקל שלא לעשות כן, דבר שהשופט לא מצא כך, למעט סוגיה אחת. השופט הסכים עם גישת המומחה לקביעת שווי הקרקע על סמך עסקאות השוואה, וכן קיבל את קביעתו בדבר תוספת שווי לשתיים מהחלקות בשל מיקומן. עם זאת, השופט לא קיבל את הצעת המומחה להפחית את שיעור דמי החכירה ל-4%-5% לתקופה משנת 2009 ואילך בשל חוסר עקביות בנימוקיו ובממצאיו הקודמים. במקום זאת, קבע השופט כי שיעור דמי החכירה צריך להישאר על 6% מערך הקרקע, דבר העולה בקנה אחד גם עם פסיקות קודמות של בתי המשפט במקרים דומים. כמו כן צוינו כמה טעויות בחישובי המומחה והן יתוקנו. לבסוף, חויב הנתבע לשלם לתובעים פיצוי בשיעור הנקוב, בהתאם לשווי הקרקע שעודכן על ידי המומחה, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עורכי דין. הסכום יחושב ויוגש לבית המשפט לחתימה תוך 14 יום וישולם בריבית תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.