ע"א 56/66

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בתיק תאונת דרכים בו נפגעו מספר משיבים וביקשו פיצויים מהמערערים, שהיו אשמים בתאונה. עיקר הערעור והערעור שכנגד נסובים סביב קביעת הפיצויים המגיעים למשיבה הראשונה. בית המשפט המחוזי הורה תחילה למערערים לשלם למשיב הראשון פיצויים בסך 34,000 ל"י, בצירוף שכר טרחת עורך דין וריבית. שני הצדדים ערערו על החלטה זו. בית המשפט העליון קבע כי בשל טעויות סופר בכתבי הטענות של המשיב, יש לחשב את הנזקים על בסיס תקופה של 15 שנה ושיעור היוון של 25%, ולתקן את תיק התביעה בהתאם. כתוצאה מכך הוגש כתב אישום בסך 14,175 ל"י, התואם את טענותיו הראשוניות של המשיב. בית המשפט דחה גם את טענת המערערת בדבר היעדר ראיות לצורך בסיוע במשפחה, וקבע כי בידי השופטת נתונים מספיקים לביצוע הערכה זו, הגם שבית המשפט לא האריך את תקופת הסיוע מעבר ליום הולדתה ה-65 של המשיבה, כפי שביקשה בכתבי הטענות שלה. הערעור שכנגד ביקש להגדיל את שכר טרחת עורך הדין, אך בית המשפט דחה זאת, בנימוק שהסכם שכר הטרחה מכיל אלמנט של חוסר ודאות. לבסוף, התיר בית המשפט למשיב השני, שהיה מערער סמלי בלבד, להגיש ערעור שכנגד, ודחה את ערעורו כחסר שחר. כתוצאה מכך, אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי, תיקן את חישוב הנזק ודחה הן את הערעור העיקרי והן את הערעור שכנגד, כאשר כל צד נושא בהוצאותיו.