ע"א 27484-10-11

תקציר

השופטים דחו את הערעור בשל הימנעותו של המערער מהגשת עיקרי טיעונים כמתחייב מתקנות סדר הדין האזרחי. בא כוח המערער לא הגיש מסמכים כלשהם לפחות 14 יום לפני הדיון, ואף לא ביקש ארכה, אלא ניסה להשתמש בהודעת הערעור כתחליף לעיקרי הטיעון, שלא התקבל על ידי בית המשפט. השופטים הדגישו את אופיים המחייב של הכללים הפרוצדורליים ואת חוסר עמידתו של המערער. ללא קשר לסוגיה פרוצדורלית זו, עדיין נתנו השופטים חוות דעת לגופו של ערעור, ובחרו לקיים את פסק דינו של בית משפט קמא. הם בחרו שלא להתערב בקביעות העובדתיות ובממצאי המהימנות של הערכאה הנמוכה יותר, אשר נהנתה מיתרון של צפייה ישירה בעדים. פסק דינו של בית משפט קמא, שהעדיף את גרסת המשיב לאירועים, התבסס על בחינה מעמיקה של הראיות והעדויות. השופטים גם דחו כל אחת מטענות המערערת, לרבות אלה הנוגעות להסכם חלוקת הרכוש, להשמטת יורשים אחרים לכאורה ולטיב הסעד שניתן על ידי בית המשפט. צו המניעה הקבוע והצו למסירת מפתחות הבניין למשיב נמצאו מתאימים על ידי בית משפט קמא ונתמכו בראיות. השופטים הסכימו גם עם נימוקיו של בית משפט קמא ביחס להסכם החלוקה והיעדר צורך בחישובים נוספים או במעורבות של יורשים אחרים. זאת ועוד, השופטים הסכימו עם החלטת בית משפט קמא שלא לפנות את המערער מבלי לפסוק לו פיצוי בגין השקעותיו הנטענות בנכס. השופטים הגיעו למסקנה כי נימוקיו של בית משפט קמא מבוססים ומצדיקים את הסעדים שניתנו. לפיכך, אישרו השופטים את פסק דינו של בית משפט קמא וחייבו את המערער לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב, והורו למזכירות בית המשפט לטפל בהעברת שכר הטרחה וביתרת הפיקדון של המערער.