סע"ש 43773-10-20

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לתביעה שהגישו עובדי בנק דיסקונט לישראל נגד הבנק עצמו וארגון עובדי הבנק, בעקבות פסק בוררות שהעניק פיצוי חד פעמי לכ-3,500 עובדי הבנק. התובעים, שפרשו מוקדם במסגרת חבילה מועדפת, לא נכללו בקבוצה הזכאית לפיצוי זה ולכן הגישו תביעה לקבלת הפיצוי האמור. הבנק ביקש לדחות את התביעה על הסף או לחילופין לפצל את הדיון כך שהעניינים המקדמיים יידונו תחילה. בית המשפט החליט כי הבקשה לדחיית התביעה נגד הבנק נדחתה, והבקשה החלופית לפיצול הדיון נדחתה אף היא. בית המשפט הסביר כי הבקשה לסילוק על הסף של התביעה נגד הבנק נדחתה משום שהיו היבטים עובדתיים ומשפטיים בתיק שדרשו בירור נוסף ודיון לגופן של הטענות – לרבות תוקפם של כתבי הוויתור עליהם חתמו התובעים. בית המשפט הדגיש כי הוא נוהג בזהירות בבואו להכריע בבקשות מסוג זה, שכן משמעותה ביטול זכות היסוד לגישה לצדק. בסוגיית כתבי הוויתור החתומים קבע בית המשפט כי די בטענות התובעים כדי להצדיק דיון מלא לגופו של עניין, במיוחד נוכח המחלוקות העובדתיות שהועלו. באשר לטענת הבנק כי התביעה נעדרת עילה, חזר בית המשפט על החלטתו הקודמת בנושא, והדגיש כי טענת התובעים התבססה על פרשנות פסק הבוררות. בית המשפט הדגיש כי יש לו סמכות לדון במחלוקות פרשניות וכי התביעה, במהותה, היא "תביעה לפי פסק הבוררות", למרות שחלף המועד לערעור על פסק הבוררות. יתרה מכך, בית הדין סירב לצרף כ-3,500 עובדים שקיבלו את הפיצויים כנתבעים, וקבע כי הדבר יסבך את התהליך שלא לצורך. במקום זאת, קבע בית הדין כי ארגון העובדים ייצג במידה מספקת את עמדתם של גמלאים אלה. עוד קבע בית המשפט כי פיצול הדיון לשלבים מקדמיים ולגופו של עניין אינו ראוי במקרה זה, שכן מרבית טענותיו המקדמיות של הבנק חפפו לגופו של עניין. לכן, כל הדיון יישמע כאחד, ויעסוק בכל הנושאים השנויים במחלוקת. לבסוף הדגיש בית המשפט כי שתי בקשות הבנק נדחו וכי מועדי הדיון שנקבעו יידחו. ההוצאות יישקלו בסיום ההליך.