ע"א 7243/21

תקציר

יחיד, המציג עצמו כמערער, הגיש תביעה לבעלות במקרקעין בכפר יאסיף, בבקשה למתן פסק דין הצהרתי להבנת זכויותיו. לצד זאת, ביקש סעד זמני שיאסור על המשיבים לעסוק בעסקאות נדל"ן כלשהן עד להכרעה בתביעה. הנציב דחה את הבקשה לסעד זמני, קבע כי אין בה כדי להוכיח די הצורך את בעלותו של המערער וציין כי ההחלטה הייתה ספציפית לבקשה שלפנינו ולא קבעה את תוצאת ההליך העיקרי. בהמשך עשה המערער מספר ניסיונות לפסול את השופט, בנימוקים שונים, לרבות תלונה שהוגשה נגד השופט לשר המשפטים והטיה לכאורה בשל התנהלות השופט במהלך חקירת עדים. השופט דחה את כל הבקשות הללו והבהיר כי החלטותיו היו במסגרת סמכויותיו ולא הצביעו על משוא פנים. המערערת ערערה על החלטות אלה, אך הערעור נדחה. שופט הערעור הסכים כי ניסיונות הפסילה היו בלתי מבוססים ובזבוז משאבים שיפוטיים, והדגיש כי הדרך הראויה להתמודד עם חששות מפני החלטות פרוצדורליות היא בהליך הערעור הרגיל ולא בפסילת שופטים. משכך, התקבלה ההחלטה הראשונית שלא לפסול את השופט מלדון בתיק, והערעור נדחה. פסק דין זה שב ומדגיש את חומרתן של בקשות הפסילה ומדגיש את הנסיבות המצומצמות שבהן הן ניתנות.