עמש"מ 29933-08-14

תקציר

ביום 20.1.2015 ניתן פסק דין שזיכה את מנהל המחלקה בבית החולים הפסיכיאטרי, הנאשם, מאשמת הטרדה מינית ומעשים מגונים. עוד נקבע בפסק הדין כי יש לבטל את השעייתו של הנתבע מהעבודה, שאירעה בעקבות התלונה, ולאפשר לו לשוב לתפקידו לאלתר. עם זאת, המשיב (המאשימה) הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לבית המשפט העליון וביקש להותיר את השעייתו של הנאשם על כנו עד תום ההליכים המשפטיים. המשיב טען, כי ההשעיה היא צעד מינהלי החורג מסמכותו של בית הדין לערעורים ויש לדון בה בבית הדין לעבודה. מנגד, טען הנאשם כי פסק דינה של ערכאת הערעור, לאחר שזיכה אותו, מצדיק מטבעו את ביטולן של כל הגבלות. בנוסף, הוא פירש את החוק הרלוונטי כך שההשעיה מתבטלת אוטומטית עם מתן פסק הדין, וכל פרשנות צריכה להעדיף את הנאשם. בית המשפט הכיר באפשרות המוגבלת של ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין וראה את פסק הדין כבלתי סופי, שכן קיימת אפשרות להליכים משפטיים נוספים. לפיכך, ההשעיה נותרה בתוקף עד תום כל ההליכים. בית המשפט הבהיר כי החלטתו הקודמת לאשר את ההשעיה לא התבססה על סעיף 43(ב) לחוק שירות המדינה (משמעת), המאפשר לבית משפט להורות על השעיה, אלא על החלטת הנציב. על פי סעיף 47(ה) לחוק, ההשעיה הייתה כדין עד למתן פסק דין סופי. משכך, ביטל בית המשפט את פסיקתו הקודמת בעניין ביטול ההשעיה והחזיר את העניין לנציב שירות המדינה לבחינה מחודשת לאור הנסיבות החדשות. הנציב יחליט אם לשמור, להסיר או לקצר את ההשעיה לאחר שימוע לשני הצדדים. בפסק הדין הודגש כי לבתי הדין לעבודה סמכות לדון בכל הקשור להשעיה. לשני הצדדים נמסר על ההחלטה, שניתנה בהיעדרו של מי מהצדדים ב-26 בפברואר 2015.