ע"פ 8332/05

תקציר

הכרעת הדין עוסקת באירוע טרגי שאירע באפריל 2002, בו ירה המערער, יצחק איזיקוב, למוות באדם אחד ופצע אדם אחר בעקבות אירוע זעם בכביש. המערער הורשע על ידי בית המשפט המחוזי ברצח ובתקיפה בנסיבות מחמירות ונידון למאסר עולם. הערעור מערער על ההרשעה מכמה טעמים. ראשית, טען המערער כי פעל מתוך הגנה עצמית, אך טענה זו נדחתה על יסוד ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, אשר קבע כי מעשיו של המערער אינם נחוצים להגנה עצמית. בית המשפט מצא כי גרסתו של המערער לאירועים אינה עולה בקנה אחד עם חומר הראיות וכי הוא לא העלה את טענת ההגנה העצמית בחקירותיו הראשונות. שנית, המערער טען כי איבד שליטה על מעשיו לאחר הירייה השנייה, אך בית המשפט מצא כי הראיות אינן תומכות בקביעה זו. בית המשפט דחה גם את הטענה כי המערער לא פעל במכוון בעת שירה במנוחה, וקבע כי המערער חש מושפל ופעל מתוך נקמה. רוב השופטים הסכימו כי הנסיבות אינן מקיימות את הדרישה האובייקטיבית להיווצרות "קנטור" (מושג משפטי בדבר התגרות השוללת את יסוד הכוונה של עבירות מסוימות), ואילו שופט אחד התנגד. בנוסף, טען המערער לפגמים פרוצדורליים בחקירותיו, לרבות עיכובים במתן טיפול רפואי והתייעצות עם עורך דין. בית המשפט מצא טענות אלה תקפות חלקית, אך בסופו של דבר קבע כי אין בהן כדי להשפיע על קבילות הראיות או משקלן. השופט לוי הגיע למסקנה כי יש לזכות את המערער מאשמת רצח בכוונה תחילה ולהרשיעו בהריגה, דבר המחייב מתן גזר דין על ידי בית המשפט המחוזי. השופטים ארבל וג'ובראן הסכימו עם החלטה זו.