ע"פ 312/67

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק שוד יהלומים. המערערים הואשמו בביצוע שוד יהלומים אכזרי. עד התביעה המרכזי, יוסף פסח, היה שותף לשוד והפך לעד מדינה. דעת הרוב של שופטי בית המשפט המחוזי הרשיעה את שני הנאשמים הראשונים על סמך עדותו של פסח וראיות נוספות, ואילו הנאשם השלישי הודה והורשע בנפרד. הערעור, שהגישו שני הנאשמים הראשונים על הרשעתם, ביקש לערער על מהימנותו של עד המדינה. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי עדותו של עד המדינה אמינה ונתמכת בראיות מסוגים שונים. השופטים מתחו ביקורת על עמדת דעת המיעוט בדבר חוסר אמון בעד המדינה, וציינו כי עדותו, אף שהיא חשודה בשל מעמדו כעד מדינה, צריכה להיבחן לגופה. השיחות המוקלטות בין פסח לבין הנאשמים, אף שלא היו רצופות, היו קבילות כראיה, ובית המשפט מצא אותן אמינות ומפלילות. בנוסף, פרטים נוספים, בהם פגישות מוכחשות ואליבי לא אמין, שימשו ככלי עזר לעדותו של פסח. דעת הרוב הדגישה כי על הסיוע לקשור את הנאשם לעבירה באופן מהותי. כמו כן, אישר בית המשפט העליון את גזר דינו של בית המשפט המחוזי, ודחה את בקשת הנאשמים הראשון והשלישי להקל בעונשם של הנאשמים הראשון והשלישי ואת בקשת המדינה להחמיר בעונשו של הנאשם השני. בפסק הדין הודגש כי ערכאת הערעור מכבדת את דעת הרוב של שופטי בית המשפט קמא באשר למהימנות העדים, במיוחד כאשר היא נתמכת בראיות משכנעות.