ע"א 60190-06-13

תקציר

סכסוך שכנים על פלישה לרכוש הוביל למאבק משפטי ממושך. הסכסוך הראשוני החל כאשר התובעים, שרכשו לאחרונה נכס, גילו כי הנתבעים השתלטו שלא כדין על חלק מהקרקע. לאחר שהנתבעים סירבו לפנות את המקום, הגישו התובעים בשנת 2004 תביעה, שהסתיימה בפסק דין המורה לנתבעים לעזוב את המקום. עם זאת, הנאשמים לא צייתו. לאחר מכן מכרו התובעים את הנכס לבני זוג, מלכה, שסירבו לשלם את התשלום הסופי בשל הכיבוש ונושאים נוספים. כתוצאה מכך התנהלו שני הליכים במקביל: האחד בין התובעים לנתבעים, והשני בין התובעים למלכה. בית המשפט פסק לטובת התובעים בתיק הראשון, והורה לנתבעים לפנות את האזור. במקרה השני, בית המשפט קיבל חלקית את טענות התובעים ופסק להם 30,000 ₪ תוך דחיית תביעות כספיות אחרות. התובעים ערערו על ההחלטה ודרשו פיצוי גבוה יותר ושכר טרחת עורך דין מהנתבעים. באשר לשכר טרחת עורך דין, פסק הדין המקורי הורה לנתבעים לשלם 10,000 ₪. עם זאת, בית הדין לערעורים החליט כי על התובעים לקבל שני שלישים משכר הטרחה בפועל, שעמד על 34,000 ₪, והגדיל את הסכום ל-21,133 ₪. כמו כן, בית המשפט תיקן את שכר הטרחה בגין התביעה הכספית ופסק לתובעים 3,845 שקל במקום 2,913 שקל. בית המשפט נעתר גם לבקשת התובעים לפיצויי עוגמת נפש בסך 15,000 ₪, אותה דחתה הערכאה הנמוכה יותר, מתוך הכרה בחומרת הפלישה של הנתבעים והשפעתה על התובעים, במיוחד לאור מצבם הבריאותי. כמו כן, ערכאת הערעור קבעה כי התובעים זכאים לסכום יחסי של הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין מהנתבעים, המחושב כ-10% מסך סכום התביעה, שהגיע ל-12,500 ₪. מאחר שהתובעים זכו באופן חלקי בתביעתם, סכום זה הוכפל בשווי היחסי של הצלחתם, והתוצאה הייתה 7,000 ₪. בנוסף, חויבו הנתבעים בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪ בגין ההליך בבית הדין לערעורים. הסכום הכולל היה אמור להיות משולם תוך 30 יום, עם ריבית שנצברה לאחר מכן. לבסוף הורה בית המשפט לאוצר לפצות את התובעים בפיקדון בסך 15,000 ₪.