בג"צ 7224/23

תקציר

בית המשפט דחה עתירה שערערה על החלטת המשיב, ללא כל עילה להתערבות. העותרים טענו נגד השימוש בתקנה 119 והטילו ספק בחוקיותה ובעקביותה עם הערכים הישראליים. עם זאת, בית המשפט התייחס לפסקי דין רבים בעבר שאישרו את סמכותו של המשיב להוציא צווי תפיסה והריסה מכוח תקנה זו, וציין כי טענות אלה נדונו ונדחו בעבר באופן יסודי. בית המשפט הדגיש כי תקנה 119 היא כלי מוכר להרתעת טרור, על אף חומרתה, והיא נדרשת נוכח איומים ביטחוניים שוטפים. גם טענות העותרים בדבר ענישה קולקטיבית ופגיעה אפשרית ברכוש נדחו, שכן פסקי דין קודמים קבעו כי הרתעה יכולה להצדיק פגיעה ברכושם של המקורבים למבצעים, גם אם לא היו מודעים לפעילות הטרור. בית המשפט מצא ראיות מנהליות מספיקות למעורבותו של המחבל בפיגוע ולזיקתו לנכס המיועד להריסה. יתר על כן, הוא שלל חששות לנזק עקיף למבנים שכנים, שכן הריסות מתבצעות בשיטות ממוקדות ומבוקרות כדי למזער סיכונים כאלה. בסופו של דבר, נקבע כי ההחלטה התקבלה בסמכות ובשיקול דעת ראויים, מה שהוביל לדחיית העתירה.