עפ"ת 62597-07-19

תקציר

הכרעת הדין דנה בחומרת העבירה של נהיגה בזמן פסילה, תוך שימת דגש על הסיכונים לבטיחות בדרכים ועל הצורך בהרתעה. הנאשם, בעל עבר של עבירות תנועה ועונש מאסר על תנאי, הפגין זלזול בוטה בצווי בית המשפט ובחוק. בית המשפט מצא כי טענותיו של הנאשם לשיקום אינן משכנעות, מה גם שהוא שב ופגע זמן קצר לאחר שניתנה לו הזדמנות על ידי בית משפט קמא. יצוין כי העונש הרגיל בעבירות מסוג זה כולל מאסר בפועל, שלדעת בית המשפט נחוץ במקרה זה. הכרעת הדין מתייחסת גם לצבירת עונשים ומדגישה כי היא הנורמה, במיוחד עבור עבריינים חוזרים, ומציינת כי הנסיבות אינן מצדיקות חריגה מתקופת הפסילה המינימלית. עם זאת, בית המשפט אינו מתערב בהחלטת בית משפט קמא בעניין חילוט הרכב ששימש לביצוע העבירה, ורואה בה חוסר מידתיות במקרה זה. השופט מסיים בקבלת הערעור, בהחמרת העונש ובהארכת תקופת הפסילה. על הנאשם נגזר לרצות מאסר בפועל, שמחציתו מצטברת למאסר המותנה הקודם, ומחציתו השנייה במקביל. בנוסף, תקופת הפסילה בפועל מוארכת ל-7 שנים. הרכב יישאר ברשות הנאשם למשך 3 חודשים, ולאחר מכן ניתן יהיה לחלט אותו אם לא יימכר.