רע"ב 1196/17

תקציר

ההחלטה העומדת בפני בית המשפט היא בקשת רשות ערעור על דחיית בקשת אסיר לשחרור מוקדם. הבקשה נדחית משום שבית המשפט מצא כי עניינו של העותר אינו מעלה סוגיות רחבות מעבר למקרה הפרטני הנדון, ולפיכך אינו עומד בקריטריונים להגשת ערעור על עתירת אסירים, השמורים למקרים חריגים המעוררים שאלות בעלות חשיבות ציבורית או סוגיות משפטיות מהותיות. לגופה של הבקשה מציין בית המשפט כי האסירים צפויים לרצות את מלוא עונשם ואין להם זכות טבועה לקצרם. לוועדת השחרורים שיקול דעת להורות על שחרור מותנה, אך על האסיר להוכיח כי הוא ראוי להשתחרר וכי הדבר לא יסכן את הציבור. במקרים של עבירות אידיאולוגיות, על בית המשפט לזנוח את האידיאולוגיה העומדת מאחורי העבירה ועל האסיר מוטל נטל ההוכחה כי התנער מעמדתו האידיאולוגית. הדבר חשוב במיוחד כאשר מדובר בעבירות לאומניות-אידיאולוגיות חמורות, בהן האסיר אינו צריך בהכרח להוכיח כי לא יפגע שוב או יציג מידע שלילי כלשהו מתקופת מאסרו. אל לו לבית המשפט להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של ועדת השחרורים, אולם החלטתה של האחרונה חייבת להיות סבירה. במקרה זה, המבקש עבר בעבר עבירות חמורות ממניע גזעני ושירות הביטחון הכללי סבור כי נשקפת ממנו סכנה, בהתבסס על הערכת הסוכנות את עמדתו האידיאולוגית של המבקש ואת התנהגותו בכלא. התערבותו של בית המשפט המחוזי הייתה מוצדקת במקרה זה, משום שוועדת השחרורים לא שקלה במידה מספקת את המסוכנות הנשקפת מהמבקש לציבור. יתר על כן, בחינת חומר הגלם החסוי על ידי בית המשפט הייתה ראויה, שכן היא תוצאה הכרחית של הצגת החומר בפני ועדת השחרורים. מטעמים אלה, בקשת רשות הערעור נדחית.