ע"א 694/69

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין במחלוקת על רכישת קרקעות. המערערת, בעלת הקרקע, ביקשה למכור אותה למשיבים, שהיו קבלני בניין המתכננים להקים בית משותף על המגרש. שאלת המפתח שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם הושג הסכם מחייב בין הצדדים. בית המשפט המחוזי קבע בעבר כי לא קיים הסכם כזה, דחה את תביעת המערערת לפיצוי בגין הפרת חוזה וקיבל את תביעתם שכנגד של המשיבים להשבת תשלום שבוצע עבור מחיר הקרקע. עם זאת, השופט ח' כהן מצא כי אכן קיים הסכם מחייב. מהראיות עולה כי הצדדים הגיעו לעסקה ברורה וניתנת לביצוע, והתנהלותם בעקבות ההסכם הצביעה על כוונתם להשלים את הרכישה. זאת ועוד, פעולות המשיבים, כגון הכשרת הקרקע ומכירת הדירות בבניין העתידי, הוכיחו כי הרכישה הושלמה, למעט כמה הליכים פורמליים. סלע המחלוקת העיקרי נסב סביב רצונם של המשיבים להתחיל בבנייה לאלתר. אמנם הדבר לא הוסכם במפורש, אך גם לא היה זה עניין מעשי, שכן המשיבים לא היו מוכנים להתחיל בבנייה באופן מיידי. בית המשפט קבע כי כוונת הצדדים, הנובעת ממעשיהם, מצביעה על כך שהגיעו להסכמה סופית, והיעדר חוזה חתום היה פורמלי בלבד. פסק הדין העדיף את המערערת, ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, דחה את התביעה שכנגד והורה על קביעת הפיצויים המגיעים למערערת, אלא אם הצדדים הגיעו להסכמה אחרת. פסק הדין הדגיש את תפקידו של בית המשפט באישור עסקאות תקפות וברורות, תוך ניסיון לפרש את כוונות הצדדים המעורבים.