ע"א 1416/24

תקציר

עניינו בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו, שם ביקשה המערערת לפסול את ההרכב מלדון בתיק המשמורת שלה. תיק זה כרוך במאבק משפטי ממושך בין המערער לבין המשיב, בני זוג לשעבר, על המשמורת על בתם הקטינה. המשיב עתר למשמורת ולהעברת הקטין לגרמניה, דבר שהתיר בית המשפט בתחילה, והעלה את התנגדות המערער. בית המשפט, שהכיר בחששות מפני עיכובים פרוצדורליים וטובת הילד, קבע כי יש להעביר את הקטין לגרמניה עם תנאים ספציפיים בנוגע להסדרי ראייה וחובות המשיב להחזיר את הילד לישראל במידת הצורך. המערערת עתרה לפסילת השופט היושב בדין, בטענה להטיה והחלטות מוקדמות לטובת המשיב. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה בקובעו כי יש לבסס קביעות אלה בראיות ברורות למשוא פנים, שלא היו קיימות כאן. נמצא כי השיהוי בהגשת בקשת הפסילה, יחד עם האופי הפרוצדורלי של ההחלטות, לא העידו על משוא פנים. יתר על כן, היא ראתה את הערותיו הביקורתיות של השופט על התנהלותו של המערער כבלתי מספיקות לפסילה. משכך, מתוך הכרה בהיכרותו של השופט עם התיק כטובת הנאה מכוח עקרון "משפחה אחת – שופט אחד", נדחה הערעור ללא הקצאת הוצאות בשל היעדר עוולה פרוצדורלית מצד המערער.