תמ"ש 78119/98

תקציר

התובעת, שהייתה נשואה לנתבע הראשון, הגישה תביעה לביטול הסכם גירושין שאושר בפסק דין בשנת 1999. התובע טען כי חתם על ההסכם בכפייה, כהגדרתו בסעיף 17 לחוק החוזים, שהופעל על ידי הנתבעת הראשונה ובא כוחה דאז (שנפטר מאז). הנתבעת השנייה היא אמו של הנתבע הראשון, והתובעת לא הראתה כל סיבה למעורבותה בתביעה, והתביעה נגדה נדחתה. התובע לא הצליח להוכיח כי הנתבע הראשון או בא כוחה אילצו אותו לחתום על ההסכם. גם אם היה על בית המשפט להניח כי האיומים כמתואר על ידי התובע אכן התרחשו, אין בהם די כדי להוות כפייה ולא היה קשר סיבתי בין האיומים לבין חתימת ההסכם חודשים לאחר מכן. התובעת גם לא פעלה לביטול ההסכם כנדרש בחוק, הקובע כי ביטול החוזה יהיה בהודעה תוך זמן סביר. תביעת התובע, שהוגשה חמש שנים לאחר חתימת ההסכם, אינה יכולה להיחשב כמגבלת זמן סבירה. אשר על כן, התביעה לביטול ההסכם נדחית, והתובע חויב לשלם לנתבעים 25,000 ₪ כשכר טרחת עורך דין, ביחד ולחוד.