ת"א 24508/98

תקציר

פסק הדין דן בשיעור דמי ה"השתתפות העצמית" שעל מבוטח לשלם למבטחו על פי פוליסת ביטוח אחריות מקצועית. המקרה הנדון עסק במספר דיירים באותו בניין שהגישו תביעות פרטניות נגד החברה היזמית בגין ליקויי בנייה שנמצאו בדירותיהם. הנתבעת, החברה היזמית, הגישה הודעת צד ג', בה ביקשה שיפוי ממתכנן האדריכלות ומחברת הביטוח שלהם, צד ד'. פסק הדין נסוב סביב הגדרת "מקרה ביטוח" כמפורט בפוליסה. על פי הפוליסה, "מקרה ביטוח" נחשב למעשה רשלני יחיד שגרם לנזקים מרובים, ולא לתביעות פרטניות הנובעות ממעשי רשלנות נפרדים. לפיכך, דמי ההשתתפות העצמית, העומדים על 4,282 ₪, ישולמו על ידי המבוטח פעם אחת בלבד עבור כל התביעות יחד, ולא בנפרד עבור כל תביעה. פרשנות זו מבוססת על בחינת לשון הפוליסה, אומד דעתם של הצדדים המעורבים ונסיבות המקרה. יתר על כן, היא מתיישבת עם עקרון "הפרשנות נגד המנסח", לטובת הפרשנות המוצעת על ידי המבוטח. בנוסף, פרשנות זו מונעת יצירת סתירה לוגית בהגדרות הפוליסה ומונעת תוצאה אבסורדית שבה שיעור ההשתתפות העצמית מותנה במספר התביעות שהוגשו. כתוצאה מכך, המתכנן האדריכלי, צד ג' במקרה זה, נדרש לשלם לצד ד' דמי השתתפות עצמית חד פעמיים בסך 4,282 ₪ עבור כל התביעות יחד. סכום זה ישולם בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, כמפורט בפסק הדין.