בר"ע 1248/07

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת למחלוקת על תקופת ההתיישנות בתביעה שהגיש תובע שנפגע לכאורה מירי צה"ל בשנת 1989. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה בטענה שהיא הוגשה מחוץ לגבול הסטטוטורי. בית משפט קמא האריך תחילה את תקופת ההתיישנות מבלי לשמוע את טענות הנאשם, אך בעקבות ערעור בוטלה ההחלטה והתיק הוחזר לדיון חדש. בהחלטה השנייה קבע בית משפט קמא כי התביעה הוגשה בתוך התקופה המותרת וכי אין צורך להאריך את המועד. הנתבעת ערערה על החלטה זו, בטענה כי בית המשפט חרג מסמכותו וכי התביעה אכן הוגשה מחוץ לגבול הקבוע. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור, והסכים עם מסקנתו של בית משפט קמא כי התביעה הוגשה בזמן, וכי טעותה של ההחלטה הקודמת ביחס לתקופת ההתיישנות משמעה כי בית המשפט היה מוצדק לגשת לסוגיה מזווית אחרת. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבע כי חוק הפרשנות אינו חל על החוק המתקן, וקבע כי כוונת המחוקק הייתה ליתן למונח "תקופה" את פרשנותו הרגילה. כמו כן, הדגיש בית המשפט כי הוראת המעבר של החוק המתקן חלה על חישוב תקופת ההתיישנות, שהסתיימה במקרה זה ביום 1.9.2004, באותו יום בו הוגשה התביעה. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט את בקשת הנתבעים למתן רשות ערעור וחייב אותם לכסות את שכר טרחת התובע.