ע"א 9471/10

תקציר

המדינה והמערער נחלקו בשאלה האם יש לדחות על הסף את בקשת המערער לסילוק על הסף, כאשר המדינה טענה כי מדובר למעשה בבקשה לעיכוב ביצוע אשר צריכה להידון תחילה בבית המשפט הפרוצדורלי, והמערערת טענה מנגד כי מדובר בבקשה ישירה לסעד זמני בפני ערכאת הערעור. השופט מצדד במערערת בסוגיה פרוצדורלית זו, ומציין כי מאחר שבית משפט קמא דחה את ערעור המס, לא ניתן סעד אופרטיבי לעיכוב ביצוע. עם זאת, השופט קובע כי גם אם הבקשה הייתה חוקית לגופה, עדיין היו דוחים אותה. על פי הפסיקה, בקשה לסעד זמני מחייבת את המערער להוכיח שני תנאים: סיכויי הצלחה טובים בערעור, והוכחה כי ביצוע פסק הדין טרם הדיון בערעור יגרום לקושי ניכר להשיב את המצב לקדמותו. בעוד השופטים אינם פוסקים לגבי התנאי הראשון, הם מסכימים עם המדינה כי המערער לא עמד בתנאי השני, שכן המערער לא סיפק פירוט מספיק כדי לתמוך בטענתם לנזק פוטנציאלי בלתי הפיך, אלא רק קבע טענה כללית ללא כל ראיות. עוד מציינת השופטת כי המערערת לא השיבה לטענה שכנגד שהעלתה המדינה, לפיה ניתן לגבות את שומת המס בזמן שהערעור תלוי ועומד, ועל כן היא סבורה כי טענה זו נדחית. ככלל, הבקשה לסעד זמני נדחית, כאשר לצדדים שמורה הזכות לטעון להוצאות במסגרת הערעור העיקרי.