עת"מ 22319-04-10

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה בשל השיהוי בהגשה ואי עמידתה של העותרת בהליך הנדרש. על פי פקודת העיריות, הבעלים או המחזיק בנכס אחראי להודיע לעירייה על כל שינוי בהחזקה, דבר שהעותר לא עשה. בית המשפט הכיר בכך שעל הרשויות המקומיות לוודא באופן אקטיבי את זהותם של בעלי הנכסים בנסיבות חריגות מסוימות, אולם מקרה זה אינו מציג נסיבות אלה. העותרת לא הביאה ראיות מספיקות כדי להוכיח כי לעירייה הייתה ידיעה בפועל על שינוי החזקה, ולפיכך החובה לשלם ארנונה מוטלת על הבעלים הרשום. בנוסף, טענת ההתיישנות נדחית מאחר שהעירייה החלה בהליכי גבייה בשנת 2007, והעותר היה מודע לכך. עוד הזכיר בית המשפט כי טענת העותרת בדבר סיווג השימוש בנכס כבית מלאכה ולא כעסק מסחרי הייתה צריכה להיות מופנית לוועדת הערר לארנונה, ועל כן לא תידון במקרה זה. לבסוף, העירייה אינה נדרשת למסור פרטים נוספים על החוב שכן המסמכים הקיימים נראים מספקים. כל צד יישא בעלויות שלו.